Page 201 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪ÂÒ‬‬

‫שוכחי היינו‪ ,‬וזה לא שיי באומר מותר דלא יכול‬ ‫אוכל‪ ,‬א להפיס דעתו היפה אבוא בקצירת אומר‬
‫לומר דכל פע אומר מותר הייתי‪ ,‬דכיו דנודע לו‬ ‫ועמו הסליחה ואכתוב מה שנאמר אצלי על אות‬
‫הדי פע אחת תו לא מצי להתנצל‪ ,‬ודוחק לומר‬ ‫הדברי ואשתעשע באמרותיו הנעימי בי הפרקי‬
‫אשתליי כי אז יהיה נידו כפושע וא"כ מזה הטע‬
‫אבוא כמצי מ החרכי ‪.‬‬
‫אי לגזור אומר מותר אטו מזיד‪.‬‬
‫]‡‪[‰ÏÈÁ˙ÎÏ ¯ÂÒȇ ÏË·Ï ¯˙ÂÓ ¯ÓÂ‬‬
‫‪ ÌÚËÂ‬זה נ"ל יותר דאי כטע הראשו דבשארי‬
‫¯‡˘‪ ÔÂ‬תחלה על דברי הטו"ז י"ד סי' צ"ט סק"ט‬
‫איסורי לא הוה קרוב למזיד אלא משו‬
‫דלא משמע לאינשי איסורא כ"כ‪ ,‬יש להקשות א"כ‬ ‫במי שטועה בדי ואומר מותר להרבות‬
‫פ' הנזקי נ"ד ע"א דפרי מד שנטמא בשוגג‬ ‫ולבטל איסור לכתחלה דנראה לו להקל מבלי לקנסו‪,‬‬
‫הורצה וממעשר ומטביל כלי בשבת‪ ,‬ולא מוקי ליה‬ ‫ומייתי ראיה מתוס' בכורות כ"ג ע"א ד"ה סבר וכו'‡‪.‬‬
‫באומר מותר דקיל להטו"ז וכדמוקי אביי מתני'‬ ‫והנה יראה דהט"ז הוה ס"ל הת בכוונת תוס' או‬
‫דכהני שפגלו בשוגג פטורי באומר מותר‬ ‫הוה גרס הת כ בהתוס' בסו דבריה דאומר מותר‬
‫וכמבואר במנחות מ"ט ע"א‪ .‬אע"כ פשיטא להש"ס‬ ‫קיל משוגג‪ ,‬ואפי' למ"ד קנסו שוגג אטו מזיד מ"מ‬
‫דלמאי דקי"ל כרבא דברייתא דמכות בשגגה פרט‬ ‫באומר מותר לא קנסו וע"ש פר"ח‪ .‬וצ"ל דאע"ג‬
‫למזיד אתי למעוטי אומר מותר שנכנס בסוג מזיד‪,‬‬ ‫דרבא ס"ל במכות )ז‪ ,‬ב( אומר מותר קרוב למזיד הוא‬
‫א"כ א"א לפרש ה שוגג באומר מותר אע"ג דלדינא‬ ‫אי לדמות אומר מותר להדדי‪ ,‬דלעני החמורות כגו‬
‫דינו כשוגג הכא דלא כתיב בשגגה טובא ולעני‬ ‫רציחה דמכות וע"ז דסנהדרי ס"ב ע"א בהני הוה‬
‫קנסא קיל משוגג‪ ,‬מ"מ בלשו שוגג דברייתא א"א‬ ‫קרוב למזיד‪ ,‬ואפ"ה כתבו תוספות )ש ד"ה ורבא(‬
‫להכניס אומר מותר‪ ,‬ואפי' בשארי איסורי דלא‬ ‫דוקא ברציחה דכתיב בשגגה טובא ממעטי' בשגגה‬
‫משמע לאינשי איסורא בכ ‪ .‬ואביי לטעמיה דס"ל‬ ‫]פרט לאומר מותר[‪ ,‬אבל בע"ז הוה שוגג‪ ,‬וא"כ‬
‫במכות אומר מותר קרוב לאונס הוא דמוקי ה‬ ‫באיסורי דלא משמע לאינשי איסורא כ"כ‪ ,‬י"ל‬
‫דכהני שפגלו באומר מותר וכבר עמד מעלתו בזה‪.‬‬ ‫לכ"ע קיל משוגג‪ .‬ומ"ש מג"א סי' שי"ח סק"ב‬
‫דטעה בהוראות חכ הוה כשוגג יעיי' בפני בכנה"ג‬
‫‪ ‡ÁÈ Â‬מ"ש תוס' בגיטי נ"ג ע"ב )ד"ה בדאורייתא(‬ ‫בש רד" ]בית כב חדר ב[ דהת להקל בא אומר‬
‫מותר אינו ראוי לעונש‪ ,‬וכ בשוכח דמייתי הת‬
‫שהקשו מכהני שפגלו שהוא דאורייתא‬ ‫בש תשו' מהר" מינ סי' כ"ח אתי להקל עליו‬
‫]ולא[ קנסו שוגג אטו מזיד ולא תי' שאני הת‬ ‫ולא להחמיר ע"ש‪ ,‬וראייתו מב"ק‪ .‬ויעיי' מ"ש מג"א‬
‫דמיירי באומר מותר דקיל להט"ז‪ ,‬ולהנ"ל ניחא‬ ‫סי' ק"ח סקי"א ותמהתי על מעלתו שכתב בהיפו‬
‫דלסוגיא דהת ע"כ א"א לומר כ דא"כ ג הש"ס‬
‫הו"ל לשנוי הכי‪ .‬ולעול לדינא נראה כהט"ז·‪ ,‬וג‬ ‫מזה‪.‬‬
‫מעלתו קבע ביה מסמורי דבאומר מותר לא שיי‬
‫תי' התוס' דגטי דבכהני שפגלו לא קנסו שוגג‬ ‫‪ ¯˙ÂÈÂ‬נראה טע אחר להקל באומר מותר אפילו‬
‫משו מימנעו ולא עבדו‪ ,‬אע"כ משו דאומר מותר‬
‫קיל ויפה אמר ודפח"ח‪ .‬ולדעתי ג רבא לא פליג‬ ‫יהיה קרוב למזיד‪ ,‬מכל מקו כיו דמה"ת‬
‫לעני חטאת דינו כשוגג חו מבגלות דכתיב בשגגה‬
‫בהא לדינא ומ הטע שכתבתי‪.‬‬ ‫טובא‪ ,‬אבל בעלמא דינו כשוגג‪ ,‬ויעיי' בשבועות פ"ב‬
‫דלא ידע אי בכעדשה מטמא י"ז ע"ב וי"ח ע"א ואי‬
‫‪ Â˙ÏÚÓÂ‬המציא טע אחר משו דאומר מותר לא‬ ‫בע האר ‪ ,‬ור"פ כלל גדול )סח‪ ,‬ב( סוגיא דמונבז‬
‫הכל באומר מותר דעכ"פ לא גרע משוגג‪ ,‬וכיו שכ‬
‫שכיחא ולא גזרו ביה רבנ ‪ .‬איברא סוגיא‬ ‫ממילא לא קנסו האי שוגג אטו מזיד דכל עצמו לא‬
‫דבכורות כ"ג ע"א ותוס' ש לא משמע כ ומכ"ש‬ ‫קנסו אלא שלא יעשה במזיד ויאמר שוגג הייתי‬
‫בכהני בית שני דאפילו כה"ג דשה אמרו לו שמא‬ ‫כדאיתא פ' כירה )לח‪ ,‬א( משרבו משהי במזיד ואמרו‬
‫שכחת או שמא לא למדת ומ"ש נראה לי נכו‬

‫בעזה"י‪.‬‬

‫˙˘‪ÁÙ ‰·Â‬‬
‫‡‪'ÈÚ .¯˙ÂÓ ,ÏË·Ï ¯˙ÂÓ ¯·Ò˜„ ‚‚¢· Ó"Ó ,¯ÂÒȇ ÏË·Ó· „ÈÊÓ Âˇ ‚‚¢ ÒÈ ˜ „"ÓÏ 'ÈÙ‡„ 'ÒÂ˙‰ ȯ·„· ÔÎ Ó"¢ :Ì˘ Ê"ˉ Ï"Ê .‬‬

‫‪.Â"˜Ò Ì˘ „"ÂÂÁÂ Ì˘ Ì"¯Î‬‬
‫·‪·Î 'ÈÒ Ó"ÂÁ Ò"˙Á ˙"Â˘Ó Ì‚ ‡È·‰Ï Ï"‰ .‡È„‰Ï ÔÎ ·˙Πȯ‰Â .Ê"ˉ ÌÚ ÌÈÎÒ‰˘ ¯"„ ˙ÂÚÓ˘Ó˘ ‰"˜ÒÂÒ Ëˆ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˘"˙Ù· .‬‬

‫‪.ËȘ 'ÈÒ Á"‡ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ 'ÈÚ .˘"Ú‬‬