Page 210 - 2
P. 210
Ì˙Áתשובה צג ‰Ú˜ ¯ÙÂÒ
·˙ÎÂהרא"ה כ בשמו בבד"ה )ד צ"ה ע"ב( אחרוני קאמר ,דהאמת כ שכבר החליטו גדולי
האחרוני לשער לעול בס' מ הטע שכ' מהרא"י
והרשב"א במשמרת הבית ]בית ד' שער א[ שלא לתת דברינו לשיעורי ,והיינו טעמא נמי שאי
השיג עליו שהרי הרמב" בעצמו כתב דג טמא מלוח לסמו על הראבי"ה אפי' באיסור דבריה שלא
וטהור תפל דהכל נאסר מפני שהטפות החמי יורדי לחלק בי הפרקי ,משא"כ לצרפו לספק אחר
עליו תמיד ,וע"כ חזר בו הרמב" ממאי דהוה ס"ל ולעשותו ס"ס ובשג בהפ"מ וסעודת מצוה אי ספק
דמליחה בקליפה וכ"כ הר" ש בפ' כל הבשר.
ותמיה בעיני דברי הר" דמייתי בש הרא"ה דסגי שראוי לסמו .
בקליפה כאלו חולק על רמב" דאוסר כלו ,והרי
הרא"ה בש הרמב" העיד כ וג על דברי הש" ‚ Ìמ"ש מעלתו נ"י בזה דבאיסור דרבנ אי לסמו
הנרשמי בש"ע סי' ק"ה סעי ט' בהג"ה שהניח
סתירת רמב" בצ"ע ,ולא הרגיש שהרשב"א במ"ה להקל משו שיש נמי חומרא בדאיכא ס'
הרגיש בזה והוא עצמו מביאו ,שוב מצאתי שכבר וראייתו נכונה מדברי תוס' ביצה י"ד ע"א ד"ה איכא
בינייהו וכו' ודברי ר" פ' ערבי פסחי )קח ,א( גבי
קדמני בזה במנחת יעקב כלל ל"ח. הסיבות תרי כסי קמא ונכו הוא ,אלא שלפ"ז היינו
צריכי לומר מה שסמ עליו הגאו לצרפו לס"ס א
„"ÚÙÏÂנראה דנאמנה עדות הרא"ה בש רבו דנפיק מיניה חומרא מצד אחר ולתוס' ב"ק י"א ע"א
לא אמרי' ס"ס כה"ג· ,י"ל הגאו לא התיר אלא
רמב" דלא הדר ביה ואי כא סתירה בגווני דידיה שלא היה אפשר לקלו ונמצא לעול
כלל ,דהא בלא"ה תמה הר" ‚ ש על סברת רמב" לא בעי קליפה אבל לא צריכנא לכל זה דחזי
לאסור הכל טפי מבעלמא ח לתו צונ דאדמיקר לאצטרופי דעת הפוסקי הגדולי ההמה שנלענ"ד
ליה בלע כדי קליפה .ולפע"ד סברת רמב" בשלמא
הת בח מחמימות האש אעפ"י דח טובא מ"מ דעת עיקר בש"ס.
מכיו שבא לתו צונ הרי הוא מתקרר על ידי הצונ
התחתו והטפה החמה בעצמה נעשית קרה א"כ ]‰ÁÈÏÓ„ Ô"·Ó¯‰ ÏÚ ‡"·˘¯‰ ˙È˘Â˜ ·Â˘È
מסתיי לאסור כדי קליפה אדמיקר ליה ,ולפ"ז נ"ל ·˜[‰ÙÈÏ
בדבר שמעיקר דינו לא היה צרי אלא קליפה הכא
קיל טפי וסגי ליה בגרירה או בהדחה וכל זה בטפות ‰ ‰הרשב"א בחי' פג"ה )צז ,א( והר" ש גבי הנהו
שחמימות מהאש אבל טפות מלוחות הדבר ידוע
שה אינ זזי ממליחת ,ומה"ט ס"ל לכמה אטמהתא כתב בש רמב" דמליחה אפי' שומ
פוסקי דקערה שמלח בה בשר א"ל תקנה שהטפות סגי בקליפה ,והקשו עליו הא לדעת רבינא הוה ס"ל
מלוחות לעול חמי ה ,א"כ אסורי ה אפי' דמליח כרותח דמבושל ואי נאמר אנ אפי' כצלי
התפל תתאה ולק"מ קושית הר" . לא הוה.
‡¯·ÒÂכעי זו יעיי ברשב"א בחי' ש ויעיי כעי "„ÚÙÏÂליישב קושיה זו בפשיטות דס"ל בודאי
זו בתוס' מס' שבת פרק כירה .והשתא לפ"ז בגדי שצלאו שהיה החלב נית וכל טפה
מ"ש הרמב" הכא כולו אסור לא נחית לשיעורא שבו מרותחת מפעפע הוא החלב עד ס' ,וה"ה נמי
לאסור כלו או מקצתו ,רק לומר דהכא לא אמרינ חלב מהות מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו אוסר
אדמיקר ליה קיל טפי ממה שהוא עיקר דינא עד ס' א חלב שנמלח ע בשר יחד הלא החלב
ולהפוסקי המצריכי ס' יהיה סגי בקליפה ולמא בעצמו לא נית ולא נבלע בהבשר רק הציר היוצא
דסגי בקליפה יהיה די הכא בגרירה דז"א אלא כולו ממנו ע"י מליחה ואותו הציר איננו אלא כחלב
באיסורא ,מ"מ כאלו היה נמלח ממש מהטע כחוש ,ואי לו כח לפעפע דזיעה בעלמא הוא ,ונהי
שהטפות בעצמ המה חמי ולא נתקררו ע"י התפל לעני איסור אוסר כחלב עצמו מ"מ לעני פעפוע לא
התחתו כנלענ"ד ,באופ שדעת הרמב" והרא"ה עדי מחלב כחוש שאינו מפעפע ,והשתא רבינא
ברור דסגי )בס'( ]בקליפה[ ולק"מ עליה מהש"ס. דהוה ס"ל דמליחה כרותח דבשול ואי חלוק בי
כחוש לשומ רצה לאסור הכל ,אבל למאי דקיימא
‰ ‰Âהמרדכי פג"ה )סס"י תרס"ח( ]סי' תרע"ד[ ל שאינו אלא כצלי נמצא שאינו מפעפע אלא
בשומ ,א כ ממילא הציר אינו מפעפע ,ודברי
כתב שהראבי"ה פסק כ דבמליחה בקליפה
רמב" נכוני .
·.[‡Ò˜ 'ÈÒ Á"‡ ˜ÏÁ· ÏÈÚÏ Ò"˙Á ˙"¢ ‰‡¯] .
‚.· ,‚ˆ ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .Ú"ˆÂ Ô"·Ó¯‰ Ì˘· ‡ ,‚Ș ÔÈÏÂÁ Ô"¯‰ 'ÈÁ ‰‡¯ .
