Page 213 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˜‪ÁÚ‬‬

‫על הרב ז"ל דנהדר אפירכא מ"ט לא הקשה נמי אי‬ ‫בשר סתמא לא מקרי‪ ,‬והשתא קרא שפיר קאמר לא‬
‫ס"ד דמשו דמחייב עליו משו טרפה יהיה ש‬ ‫תאכל כל נפש ע בשר שלו‪ ,‬נפש הבהמה ע בשר‬
‫בשר עליו א כ ג לחלב וביצי יקרא ש בשר‬ ‫הבהמה‪ ,‬וכ נפש העו ע בשר העו לא תאכל‪,‬‬
‫ואי זה ראיה שיהיה עו ע בהמה מב"מ בשמא‪,‬‬
‫שהרי ג ה אסורי משו טרפה‪.‬‬ ‫משא"כ חלב ע בשר מייתי ראב"ד ראיה ברורה‪.‬‬

‫‡·‪ Ï‬קושיתו מעיקרא ליתא דודאי דברי הראב"ד‬ ‫]‪[„"·‡¯‰ ÏÚ Ó"‰Ú˘‰ ˙È˘Â˜ ·Â˘È‬‬

‫ה כפשוטו דמפרש הסוגיא אכל חלב מ החי‬ ‫‪ ‰ÓÂ‬שרמז ע"ד שעה"מ בפי"ז מא"ב )ה"ח( אעתיק‬
‫חייב משו אמה"ח דהוה בכלל נפש ע הבשר ומזה‬
‫מוכח דשמו בשר‪ .‬ומה שק' מפ"ק דבכורות דהוה‬ ‫לו מחי' וז"ל‪ ,‬ובשעה"מ כתב דל"ל דס"ל‬
‫בעי למיסר חלב משו אמה"ח לא היא‪ ,‬הת הוה‬ ‫לראב"ד דבחלב דחייב ג' היינו משו במה"ח דא"כ‬
‫בעי למיסר משו ציר ורוטב ‪ ,Á‬שהרי הבהמה כלו‬ ‫לא יתחייב משו טריפה דבמה"ח וטריפה מחד קרא‬
‫היא חי והחלב היא ציר היוצא מזה החי וכ יראה‬ ‫נפקא ול"ל נמי מדקרי ליה אמה"ח ובקרא כתיב נפש‬
‫כל מעיי' ש בתחלת הסוגי' דאת הגמל ישפוט‬ ‫ע בשר‪ ,‬זה אינו‪ ,‬דבשר דהאי קרא לאו דוקא‪ ,‬דהרי‬
‫אפי' חלב נמי הוה אסרינ משו אמה"ח פ"ק‬
‫בצדק דכ הוא ולק"מ‪.‬‬ ‫דבכורות )ו‪ ,‬ב( אי לאו קרא דחריצי חלב וליכא‬
‫למימר נמי מדלוקה משו טריפה ש"מ הוא בכלל‬
‫‪ ÏÎ‬מ"ש מעלתו לדחות דברי נב"י )מהדו"ק יור"ד( סי'‬ ‫ובשר בשדה טרפה‪ ,‬ג ז"א דהא כתיב לאו בפ"ע‬
‫בחלב נבלה וטרפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא‬
‫ל"ב הדי עמו ובפרט מ"ש משני שבילי דלא‬
‫דמי להא כי עוכלא לדנא‪ .‬וכבר בנה בעל הספר הנ"ל‬ ‫תאכלוהו והניח בקו' על הראב"ד‪.‬‬
‫כמה בניני על אלו היסודות בספר הזה ואי ראוי‬
‫לסמו עליה וראיית מעלתו לסתור סברא הנ"ל‬ ‫‪ ‰Ó˙Â‬אני על הגאו ז"ל לפי דבריו דלמא לעול‬
‫ממסוכ ברה"י והוציאו לרה"ר בפ"ו דטהרות ]מ"א[‬
‫ומסוגיא דרפ"ק דנדה )ה‪ ,‬ב( מטה אי בו דעת‬ ‫משו במה"ח לקי מקרא דבשר בשדה‬
‫לשאול‪ ,‬ראיות נכוחות ה למבי ‪ ,‬ויעיי היטב‬ ‫טריפה‪ ,‬והא דלקי נמי משו טרפה היינו משו‬
‫במשנה למל רפי"ט מאבות הטומאה ובד"ה שוב‬ ‫דפריט ביה עוד לאו ואכול לא תאכלוהו‪ ,‬אבל האמת‬
‫ראיתי וכו' ויעיי בתוס' פסחי ט' ע"ב ד"ה היינו‬ ‫יורה דרכו דמוכח מש"ס דזבחי ע' ע"א דלא‬
‫וכו' דלעני בדיקה דרבנ אזלינ לקולא ולעני‬ ‫אצטרי קרא ואכול לא תאכלוהו אלא לצריכותא‬
‫אכילה דאורייתא אמרינ היינו ט' חנויות‪ .‬הכ"ד א"נ‪.‬‬ ‫דהת ‪ ,‬ולא להוסי לאו בחלב טרפה‪ ,‬ועוד קשיא לי‬

‫‪.˜"ÙÏ Ù"˜˙ Ô¢‡¯ ¯„‡ „"ÂÈ '„ ÌÂÈ ·"Ù‬‬

‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪„ˆ ‰·Â‬‬

‫]‪[·"Ò „˜ 'ÈÒ ‡"Ó¯· - ÔÓÂ˘Ï ÏÙ ˘ ¯·ÎÚ‬‬

‫בפרי מגדי אורח חיי סימ תמ"ז בסופו‪ ,‬דבדגי‬ ‫˘‪˘¯È‰ ‰"ÂÓ ·¯‰ „·Π·Â‰‡‰ È„ÈÓÏ˙Ï ÔÈÈ ˙ ÌÂÏ‬‬
‫חיי לא שיי בליעה‪ .‬ורצונו מה שבלעו ה חמ‬ ‫"‪.ıÈ Â˜ È‬‬
‫או חלב וטעמא משו שעל ידי חו הטבע נתהפ‬
‫לבשר וד דלא עדי מאלו אכל חמ וחלב דמותר‬ ‫‪ Â˙¯˜È‬הגיעני ומה דקשיא ליה אהרמ"א סי' ק"ד‬

‫הדג וק"ל‪.‬‬ ‫)ס"ב( והוא מתשובת הרא"ש )כלל כ' סי' א(‬
‫עכבר שנפל לשומ והוקשה למעלתו נימא אוקמא‬
‫‪ ‡„·ÂÚ‬ידענא בפ"פ דמיי פרח תרנגולת לתו‬ ‫בחזקת חיי והשתא נפל‪ .‬הנה תרתי קאמר מעלתו‪,‬‬
‫חזקת חיי ועוד השתא נפל‪ ,‬ואני לא ידעתי מה בכ‬
‫קלחת חמאה רותחת על האש ומתה‬ ‫שהיה בחיי אי שהה בתוכו זמ הראויה לפליטה‬
‫בתוכו‪ ,‬והורה גאו אחד ומהולל מאוד‪ ,‬שאסור‬ ‫ובליעה מחיי או במות לעול השר אוסר וראיתי‬
‫החמאה אפי' לגוי ושפכוהו בחוצות ולבסו‬

‫‪.*· 'Ú‰ „È 'ÈÒ· ÏÈÚÏ Î"˘Ó .Ú 'ÈÒ ËÈ 'ÈÒ ÏÈÚÏ ˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Á‬‬