Page 306 - 2
P. 306
Ì˙Áתשובה קלד ‡Ú¯ ¯ÙÂÒ
באמת עד שיגדלו ויהיו בני מצוה .נמצא שטר זה הוא דעביד ,לא שיי אתי למיסר ,אלא דבכל זאת
אי גופו ממו .משא"כ הני אי גופו של מל אסור ליה הש"ס לאפטרופוס משו אפטרופוס גופיה
משועבד ולכשיקו מל חדש חייב לשל כמו דאתי למיפר בשלו ,כמ"ש רשב"א בתשובה הנ"ל
המל זה אי הפרש ביניה ,משו"ה הוי טפי גופו שאי להתיר מטע זה .והכתוב משבח מי שכבר
ממו .כ הי' אפשר לומר ,אלא לפ"ז ג בשטרות עמד בנסיו וכספו לא נת כו' כנ"ל אבל מא ספ
הנקראי באמאטק"א וקופ"ר אמבו"ט היה דינ מא רקיע למעבד הכי ,משו"ה אמר רב ששת דוקא
כמטבע ,וליתא .והכלל אי לדו על סברת הכרס. קרוב לשכר ורחוק להפסד אבל בקציצה לא .א הא
זה אי גזרינ דילמא אתי למיסר תליא בפלוגתא
]·[· ,ÊÏ ˙ÂÚ·˘ È"˘¯· ¯Â‡È ב"מ ע"א ע"א ר' חייא בריה דר"ה ס"ל אסרו ריבית
גוי משו ]דאתי[ למיסר ג בשלו ומשו"ה אסור
˙Ó‡‰Âיורה דרכו דהלא ג במטבע יקשה לנו כ אפי' לת"ח להלוות לגוי בריבית ,ורבינא לא חייש
להכי רק משו ילמוד ממעשיו ומותר בת"ח ע"ש
דהרי ,ז"ל רש"י שבועות ל"ז ע"ב מיעט בפירש"י .וכיו דקיי"ל כרבינא ולא חיישינ בריבית
שטרות שאי גופ ממו שאינ אלא לראייה שבה גוי משו אתי למיסר ה"ה בשל יתומי ועניי
עכ"ל .וקשה מאי פסקת שאינו שוה כלו ואולי הנייר דמותר .כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא וחלילה לסמו
שוה פרוטה] .ו[עוד הכותב על טס של זהב מאי איכא
למימר כבגיטי )כ ,ב( .וכבר ראיתי כמה פעמי על זה אפי' לסני בעלמא.
אבליגאציאה" על טסי נחושת והרי גופ ממו .
]¯·[ÌÈȇ˜ · ˙Â¯Ë˘· ˙È
‡· Ïכוונת רש"י דעכ"פ כיו שעשוי לראיה שבו
‡Â· Âאל השלישי ,מ"ש דבאנקאנאט"א שטרות
ששוה הרבה מאוד יותר מגו השטר אפי'
יהיה מוזהב מ"מ הראייה שוה יותר הרבה בלי ספק, נינהו ולית בהו משו ריבית במה שכתבתי
ממילא אינו עומד להתי הזהב ולהפסיד הראיה, לעיל בסמו גבי מעות ת"ת דאפי' אי מותר להלוות
ומכ"ש לצור נייר עפ"י צלוחיתו נמצא מה שגופו מכא ולהבא בריבית קצוצה ,מ"מ השתא עדיי לא
ממו ושוה זה אינו נחשב ,מפני שאינו עומד לכ , הלוו אלא ברווחי ולא בריבית וזה שיי נמי הכא.
והראיה לא מיחשב גופו ממו ,משו"ה אימעט
שטרות זו היא כוונת רש"י בלי ספק .וכ הוא בר" Â˙Âכתב העלה ט"ז סי' קס"א ססק"א דבשטרות
פ' הכותב )פה ,א( להדיא גבי מלוגא דשטרא כו' ד"ה
איכא ריבית דאורייתא לכ"ע ,והנה אמת נכו
ומסתברא ל כו' ע"ש. הדבר כמבואר לכל מעיי ש ולא הייתי צרי
להארי בפרט הזה לעניננו ,אלא שפר"מ קרא תגר
Î"‡Âתיקשי ל ג אמטבע טבוע דידוע דרוב על גאוני זמנינו שמשביעי על טענת באנקאנאט"א
ונותני לה דיני שומרי והרי שטר מימעט מכל
בזמנינו אינ שוי כ"כ כמו שיוצאי ומסגי הנ"ל וחזר וירד להציל הואיל ולא כ' ש מלוה וכל
בעלמא ולפעמי בשעת מלחמה שהמלכיות פוחתי המוציא גובה בו משו"ה עדי משטר והארי בזה.
וגורעי אי שוה אפי' השליש ומטבע זיבענע"ר
שהי' בזמנינו לא הי' שוה ג' צ"ל כס ורוב מטבע ‰ ‰Âהציל גאוני זמ משגיאה והכניס הגאוני
נחושת כ ולא אארי במוב .ואיננו הול ומסגי
אלא מפני הצורה שבו והיינו אי גופו ממו ואינו ואבות בתי דיני אשר מעול לשגגה גדולה,
עומד אלא לראיה שבו אעפ"י ששוה משהו ואי שהרי דבר ידוע שרוב שטרות שבזמננו ה כ ,שכל
המוציא אות גובה בו ,כמה פעמי מניח חלק ש
מצאנו ידינו ורגלינו. המוציא ולפעמי כ' להדיא לכל המוציאו ,ואפ"ה
כל הדייני אשר מעול אנשי ש )נת ( ]נתנו[ לה
]„[Ú·ËÓ ÔÈ Ú· ‡˙ÂÎÏÓ„ ‡ È כל דיני שטר ולא רפר אד מעול .וא מסברא
באנו לדו ונוכל להוסי עוד הפרש אחר כל
‡· Ïגדר מטבע הוא שגזר המל עליו שתצא ומי השטרות בעול עיקר השיעבוד הוא גופו של לוה
ונכסיו אחראי וערבאי ,ומשו"ה משמת בטיל ליה
שממא מלמכור וליקח באותו המטבע יחייב שיעבודא דגופיה ואי על היתומי שו שיעבוד רק
ראשו למלכות ודינא דמלכותא די אמת ומשפט צדק מצוה בעלמא לפרוע חוב אביה כמבואר פ' הכותב
הוא בזה ,ולא מלכותא דארעא לחוד גזר עליו אלא )פו ,א( .ויתומי דלאו בני מיעבד מצוה נינהו פטורי
ג מלכותא דרקיעא ית"ש כמבואר פ' מקו שנהגו
נ"ד ע"ב .והיינו מטבע שגופו ממו .ואי חילוק א
