Page 388 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה קנח ‪‚ ˘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫ממש‪ ,‬דאי נמי יבוא עליה ואח"כ יבואו עדי‬ ‫לא נסמו אלא על היהודי ויש כא מבוכה אחרת‬
‫שנטמאת מ"מ מה"ת היא מותרת לו והביאה היתה‬ ‫שנית שהיהודי אמר שאי לסמו על זאת הרפואה‬
‫בהיתר ואונס רחמנא פטריה ותחלת ביאתו לא היתה‬ ‫א"כ אפי' יהיה גוי נאמ כמו בעדות אשה מ"מ כיו‬
‫אלא איסור דרבנ משא"כ ברואה מחמת תשמיש נהי‬ ‫שעד כשר מכחיש אותו הו"ל כתרי ותרי ונפלינ‬
‫דא יבא עליה ותראה אותיו הוה הכנסה באונס‬ ‫ברבוותא כידוע‪ .‬ועוד הרעו לנו אלו הרופאי כיו‬
‫דמה"ת מותר דאי לחוש לוסת כי האי מ"מ א‬ ‫שהחליטו שהיא מחולשת העורקי משמע דפשיטא‬
‫תראה באמצע התשמיש ותאמר נטמאתי לאו כל אד‬ ‫להו שאיננו מכה בצדדי ואי יועיל אח"כ בדיקתינו‬
‫יעצור חיל לפרוש באבר מת ולאו כ"ע דיני גמירי‬ ‫ובודאי אי לא ימצא ד כלל הרי נתרפאית וא‬
‫ולאו כל עתי שוות ע"כ הו"ל קרוב למכשול‬ ‫תמצא בצדדי ולא בראשו הרי קמ דממכה‬
‫דאוריי' טפי משבויה וכ טעמו של בעל התרומות‪.‬‬ ‫שבצדדי הוא והרופאי שקורי משקרי א א‬
‫תמצא בראש המכחול ולא בצדו דבכה"ג העלה‬
‫]¯‪[˙"Ó¯ ‡Ùȯ˘ ‡ÙÂ‬‬ ‫אמונת שמואל )ש ( וסיעתו דעדיי נשאר בספק ולפי‬
‫עדות הרופאי אפס ספיקא ומזקני אתבונ‬
‫‪ Á"·‰Â‬כתב על דברי התרומות שאפשר שא ריפא‬ ‫דבאמונת שמואל ש כתב שתבדוק וא לא תעלה‬
‫לה אותה בדיקה תעסוק ברפואות אולי מטע הנ"ל‬
‫כבר אשה אחת אחר שראתה ב"פ סמכינ‬ ‫שא תעסוק תחלה ברפואות א יחליטו הרופאי‬
‫על הרופא ג באשה זו ויעיי בהגה' מיימוני שבב"י‬ ‫שהיא מהמקור שוב לא תועיל בדיקה זו אלא אכתי‬
‫ע"כ דברי הב"ח‪) ,‬ומחו' הגאו נ"י שפט שהב"ח‬ ‫י"ל הת מיירי מרופאי ישראל הנאמני אבל בנידו‬
‫החליט כהתרומות וליתא אלא שכ"כ לפי דבריו(‬ ‫דיד נימא כעדות ר' זכריה ב הקצב )כתובות כו‪ ,‬ב(‬
‫ודבריו מאוד תמוהי שאפילו ראינו וידענו שריפא‬ ‫א את מאמיני לה שהורהנה וכו' ויש לדחות‬
‫א' שראתה ב"פ מה ראיה דאתמחי גברא וסמא הלא‬ ‫הדמיו וק"ל‪ .‬זהו מה שנתחדש לנו בפרטי דברי‬
‫האשה ההיא התרנו לבעלה בלא רופא כלל משו‬
‫שהיינו תולי במקרא כל זמ שלא אתחזקה‪ .‬שוב‬ ‫בנידו זה‪.‬‬
‫מצאתי שג בחוות דעת )ש בביאורי סקי"ג( הרגיש‬
‫‪ ÏÚÂ‬הכלל בהאמנת הרופאי הטור בסי' קפ"ז הביא‬
‫בזה‪.‬‬
‫שבעה"ת ]סי' קז[ מגמג בדבר‪ ,‬וצ"ל שאינו‬
‫‪ ˘ÈÂ‬לקיי דבריו של הב"ח בריפא גויה שראתה ג"פ‬ ‫דומה לפיקוח נפש בשבת ויה"כ דדי לנו א דיבורו‬
‫עושה ספק פ"נ·‪ ,‬אבל הכא צריכי ברור גמור‪ .‬וצ"ל‬
‫כי הרופא אמר שיש בכא גויה אחת שעוסקי‬ ‫נמי דלא דמי לשאר איסורי דע"א נאמ באיסורי‬
‫ברפואות בעני זה ממש‪ .‬מ"מ אפשר דלא דיינינ‬ ‫דאורייתא אע"ג דהכא אתחזק וסת בשעת תשמיש‬
‫מינייהו לדיד כמבואר בשבת פ' ר"ע )פו‪ ,‬ב( ובנדה‬ ‫והו"ל אתחזק איסורא ואי בידו‪ ,‬מ"מ לא הו"ל‬
‫)לד‪ ,‬ב( וא"נ בישראלית ואחר פע שניה בבעל‬ ‫להחמיר כיו דוסתות דרבנ ‪ .‬וי"ל לא מבעיא אי‬
‫שלישי‪ ,‬דנהי דלעני וסתות דרבנ דלעני שלא‬ ‫מיירי בסת שהרופא נת לה עסקי רפואות והבטיחו‬
‫לעגנה נותני לה עוד בעילה ג'‪ ,‬מ"מ לאמי הרופא‬ ‫על הבנתו בעיוני חכמתו שיועילו לה הדיו כוזב‬
‫אפשר יש לסמו ‪ ,‬וכולי האי ואולי‪ ,‬אבל אחר ביאה‬ ‫וטועה ואי זה עני לע"א נאמ באיסורי המעיד מה‬
‫שעינו ראו ולא זר‪ .‬ואפי' א אומר שכבר ריפא ע"י‬
‫שניה של בעל א' מה זו סמיכה‪.‬‬ ‫רפואות זו פ"א‪ ,‬אפשר שאי להאמינו דעביד‬

‫‪ ‰ÊÓÂ‬יצא לנו קולא לומר דבעה"ת לא אמר אלא‬ ‫לאחזוקי אומנתו‪.‬‬

‫אחר ביאה ג' של בעל אחד‪ ,‬דהרי קמ דחז"ל‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬נ"ל דהכא חמיר טפי משארי איסורי דרבנ‬
‫לא החזיקו האשה לחולנית מחמת עצמה אלא שתלוי‬
‫זה באצבע הבעל וסמכו ע"ז שתינשא עוד לשני‬ ‫כמו שביארתי בתשובה אחרת דברי החלקת‬
‫וא"כ אפי' ראינו שהרופא ריפא אשה אחרת מה‬ ‫מחוקק סי' קי"ט סקכ"ב שכתב לחלק בי שבויה‬
‫יועיל זה הלא אי כל אצבעות שוות ולא יועיל‬ ‫דרבנ לרואה מ"ת דאורייתא והוא תמוה לכאורה‬
‫רפואה שלו להציל האשה מדוחק אצבעו של זה‬ ‫דהא וסת שע"י מעשה בודאי דרבנ ואמרתי אז דעל‬
‫אמנ אחר שהוחזקה אשה זו בג' בעלי ואז נדע‬ ‫כל פני בשבויה א"א שיבא מזה איסור דאורייתא‬
‫שהחולי תלוי בה ולא בבעל‪ ,‬ורופא זה כבר ריפא‬

‫·‪.Âί„ ‰¯ÂÈ ˙Ó‡‰ Ï·‡ ‰"„ ÔÏ‰Ï „ÂÚ ‰‡¯Â .ÍÂÓÒ· ÔÏ‰Ï ‰¯ÈÎʉ ,‚ ˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Â È·¯ ¯‡È·˘ ÈÙΠ.‬‬