Page 389 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˘„‬

‫‪ 'ÂÁÓÂ‬הגאו נ"י פקפק על הריצב"א ב' פקפוקי ‪ .‬א'‬ ‫אשה אחרת בבעל ג' כנ"ל אז מודה התרומה שיש‬
‫לסמו ‪ .‬והה"נ ריפא ג' נשי מג' בעלי הרי הוחזקת‬
‫א"כ בקבעה וסת לקפיצות ג"כ נאמי לרופאי‬ ‫רפואתו לכל אצבעות אפשר שיועיל ג לאשה זו‬
‫שנתרפאת וזה לא יעלה על הדעת‪ .‬ואני אומר בודאי‬
‫לא יעלה על הדעת אלא שלא בירר דבריו מ"ט לא‬ ‫אפי' בבעל' הראשו ‪.‬‬
‫יעלה על הדעת תורה‪ ,‬ואני אפרש‪ ,‬משו דאיכא‬
‫לברורי שתקפו פע אחרת ונראה א נתרפאית‪ ,‬אבל‬ ‫]·‪[‡"·ˆÈ¯‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È‬‬
‫וסת התשמיש א לא נאמי לרופא אי לנו נסיו‬
‫שתשמש פע אחרת שהרי ע"ז אנחנו דני ‪ ,‬ובדיקת‬ ‫‪ ÏÎ‬זה להתרומו'‪ ,‬אמנ בתשו' מימוניות להל'‬

‫שפופרת אינה מוציאה מכל ספק כידוע‪.‬‬ ‫איסורי ביאה סי' ג' מייתי תשו' ריצב"א )ובב"י‬
‫נדפסה ע"ש הג"ה מיימ' וליתא ש וג נדפסה‬
‫‪ ˜Â٘ىÂ‬השני א"כ בממלאה ונופצת שאמרו חז"ל‬ ‫בחסרו ( דעתו נוטה לסמו על הרופא מירושל' פ'‬
‫במה אשה )ה"ב( נאמ הרופא לומר קמיע זו מומחה‬
‫)נדה סו‪ ,‬א( אי לה תקנה וא"כ לא נאמי‬ ‫ורפאתי ושניתי ושלשתי‪ .‬ואע"פ שיש לדחות דהת‬
‫לעדות הרופא שריפא אותה וא"כ במה יודע הרופא‬ ‫מיירי שידענו שריפא כבר פ"א אלא שאי אנו‬
‫מבחו שחולי זה הוא מחולשת העורקי או ממלאה‬ ‫יודעי בשלוש‪ ,‬מ"מ דעתי נוטה להתיר ע"ש‪ .‬פי'‬
‫ונופצת ודבר זה אי צור להשיב דמסתמא הרופא‬ ‫דבריו‪ ,‬דהא אי ללמוד מהת דבעי תלתא זימני‬
‫בודק עד מקו שידו מגעת והוא יודע במה כוחו יפה‬ ‫מתרי טעמא חדא דהת אינה אלא קמיע סגוליית‬
‫לרפאות וכיו שעשה לה רפואה מסתמא הבי שאי‬ ‫שאי השכל גוזר על הרפואה‪ ,‬א"כ כל דלא אתחזק‬
‫זו ממלאה ונופצת וכל זה לפי הבנתו‪ ,‬אבל אי‬ ‫תלינ במקרה‪ .‬ועוד דהת אפי' לו יהיה שיתרפא‬
‫האמת כ ‪ ,‬דג ממלאה ונופצת יש לה תקנה‬ ‫חולי זה ע"י קמיע‪ ,‬מ"מ לעני משא בשבת לא‬
‫ברפואות בלי ספק והעני ‪ ,‬יש שנעצר ד ברחמה‬ ‫מיקרי תכשיט לחולה אא"כ דעתו סומכת עליו בודאי‬
‫ומוציאה אותה מעט מעט ע"י תשמיש ולזה צריכי‬ ‫ושיעורא דרבנ דלא סמכה דעתיה דחולה להיות לו‬
‫סמי המריקי ומוציאי הד ההוא ומנקי אותו‬ ‫כתכשיט אא"כ ריפאתה ג"פ‪ .‬משא"כ הכא ברפואה‬
‫המקו וזהו הוא החולי השכיח טפי וע"ז נסו חז"ל‬ ‫שהשכל גוזר עליו ע"פ טבע‪ ,‬אלא דחיישינ לטעות‬
‫בבהלה פתאומיות ושיערו חז"ל שע"י הבהלה תפיל‬ ‫הדמיו כיו שניסה פ"א ועלתה בידו אי חכ כבעל‬
‫החררה ההיא הנעצר והתרפא ובא לא תפיל החררה‬ ‫נסיו ‪ ,‬לכ פשיטא ליה דבפע אחת סגי‪ .‬אלא הספק‬
‫אזי אי לה תקנה ברפואות המוציאי ד הנעצר כי‬ ‫א נאמי לו כ א כי לא ראינו כ בעינינו‪ ,‬ומטע‬
‫יש לה חולי אחר הממלא העורקי ד ‪ ,‬ונופצי‬ ‫שכתבתי לעיל דלא דמי לשאר ע"א דעביד לאחזוקי‬
‫בשעת תשמיש‪ ,‬וזה חולשת העורקי שאנו עוסקי‬ ‫אומנתיה ולומר שהוא מומחה‪ ,‬ואפי' ת"ח שאמר‬
‫בה עתה שאי בכח להחזיק הד אצל עד זמ‬ ‫שמועה ובא בשעת מעשה אי שומעי לו‪ .‬ולזה‬
‫בישולו כראוי אלא מחמימות ותנועות התשמיש‬ ‫פשיט ליה מירושלמי דמהימ הרופא דהקמיע‬
‫מנפצי אותו ע"כ אי לה תקנה כתקנת בהלה אכ‬ ‫מומחה ג"פ‪ ,‬וחזר ודחה דהת מיירי שריפא בפנינו‬
‫פ"א עכ"פ שוב מאמיני לו על השילוש‪ .‬משא"כ‬
‫בלי ספק יש לה רפואות אחרות מעני אחר‪.‬‬ ‫הכא שלא ראינו כלל אולי לא יאומ שריפא פ"א‬

‫] ‡‪[˙È˯٠˙ Ӈ  ˙ÈÏÏÎ ˙ Ó‬‬ ‫וע"ז כתב שדעתו נוטה להקל‪.‬‬

‫‪ ‰ ‰‬בתשו' הרא"ש כלל ב' )סי' יח( הקשה אש"ס‬ ‫‪ ‰ ‰‬כל מעיי בצדק יראה וישכיל כי ג הריצב"א‬

‫ר"פ המפלת )כב‪ ,‬ב( מאשה זו העלה ר' צדוק‬ ‫לא התיר אלא באומר שריפא פ"א אבל א לא‬
‫וכו' בעי לבנה ושאלו חכמי לרופאי וכו' הקש'‬ ‫ניסה עדיי לא שמענו‪ .‬ומינה דבעה"ת אפי' באומר‬
‫הרא"ש ממנ"פ אי האמינו לרופאי למה לי הטלת‬ ‫שריפא לא מהמנינ ליה ודברי הריצב"א הללו‬
‫מי ואי לא האמינו למה שאלו ולא נמצא תי' על‬ ‫צלע"ג‪ .‬אי יהיה בנמצא שריפא כבר פ"א אי באשה‬
‫קושי' זו‚‪ .‬ומהר" לובלי בתשובה )סי' קיא( נדחק‪,‬‬ ‫בבעלה הראשו הרי לא אתחזק רפואתו לכל‬
‫ובכל זא לא תיר להלכתא אמאי סמכינ אנ‬ ‫האצבעות וכמש"ל‪ ,‬ואי אתחזק בג' נשי ובג' בעלי‬

‫אבדיקת פושרי ולא נשאל לרופאי בכל פע ‪.‬‬ ‫א"כ הרי ג"פ כמו בירושלמי וצ"ע‪.‬‬

‫‡·‪ Ï‬האמת יורה דרכו דאי לסמו על הרופאי על‬

‫גו פרטי מה שה שפטו בשכל על גו זה‪,‬‬

‫‚‪ÌÈÓ˘·· Ì‚ ‰‡¯Â .˘"Ú ‡ ÏÈ Ò"˘· „È ·˙ÎÓ ‰ ¢‡¯Ï ÒÙ„ ˘ · ,·Î ‰„ ˘"‡¯‰ 'ÒÂ˙· ‰Ê· ÂÓˆÚ ˘"‡¯‰ Ï˘ ˆ¯È˙Ï Â ÈÎÊ Â ‡ Ìχ .‬‬