Page 48 - 2
P. 48
Ì˙Áתשובה ו ‚È ¯ÙÂÒ
‰Ê·Âנקל ליישב סתירת רמ"א דפסק בי"ד סי' ר"ל ‰ ‰כל רואיו יכירו כי בראשית דבריו לא מטע
דנשבע שלא למכור מקחו בטל ובח"מ סי' פלוגתת אביי ורבא אתי עלה ,אלא מטע
ר"ח פסק מקחו קיי .דלכאורה יש לעיי על סברת דברי רב יוס כתובות פ"א ע"ב כיו דאמר רבנ לא
המרדכי הנ"ל מה עני שבועת עצמו לתקנת חז"ל ליזב וג לא ס"ל לפרש דברי רב יוס ופלוגתת
שלא למכור ה הפקירו וביד להפקיר ,והה"נ אי
היה נשבע על דעת רבי שאי לו התרה הוה ק"ו אביי עליו הת בפלוגתת כל דאמר רחמנא לא
טוב שהפקיר וסילק כחו ,אבל בסת שבועה וחר תעביד דתמורה ואלא אפשר קרוב לודאי בדרבנ
דיש לו היתר ואי בעי מיתשל עלה אי כא סילוק מהני כמ"ש לעיל דאי ל בו אלא חידושו באיסור
כח .אלא לזה י"ל דהמרדכי מיירי בשלא למכור דבר דאורייתא החמורי ולא בדרבנ דקילי .א הת
ידוע וכ למחול חוב ידוע ומכיו שעבר ומכר אותו
החפ או מחל אותו החוב שוב אי לו היתר, טעמא כיו שהוא דיני ממונות ודברי שבי אד
דבשבועות כ"ח ע"א קיימא ל כאמימר אפי' אכלו לחבירו כיו דאמר רבנ לא ליזב הפקירו כחו של
כולו נשאלי עליו משו דמחוסר מלקות וכ' הרא"ש זה מנכסיו שלא יהיה לו כח למכור והפקר ב"ד
)ש סי' י"ז( אפילו לא אתרו בי' מ"מ איכא איסור הפקר והשתא רבנ אלימי כוחייהו לאפקורי של
מלקות וכ פסק בש"ע י"ד סי' רל"ח סעי כ' דאפי'
בזה"ז דליכא מלקות מ"מ יתיר לו שבועתו ועוקר אחריני ע"י תקנת ,מכ"ש שע"י נדרו ושבועתו של
למפרע .אמנ בתשו' שער אפרי )סי' עב( מוכיח עצמו יתבטל כחו משלו וכאלו הפקיר לעני זה שאי
דתוס' פרק השולח בסוגי' דנודרת )לה ,ב ד"ה אבל( לא לו כח למכור ולית ולמחול .זהו כוונת המרדכי
סבירא לי' כהרא"ש הנ"ל ,מדהקשו תידור מככר בראשית דבריו וכ הבי מג"א סי' של"ט סק"י ע"ש
ותאכל לאלתר בפנינו ש"מ אי היתר באכלו כולו
בזה"ז דליכא מלקות ,וא"כ י"ל מרדכי הנ"ל ס"ל במחצית השקל.
כהתוספות הנ"ל בנשבע על חפ ידוע ומכרו אי לו
היתר ,על כ אי מקחו קיי שהרי סילק כחו ממנו. ÍÂ˙Óהדברי למדנו שצדקו דברי הגאו מהר"י
‡˙˘‰Âיש ליישב הרמ"א ,אעפ"י שבסי' רל"ח לא הורווי ז"ל בתשו' נב"י קמא )אב העזר( סו
סי' ע"ו דבדרבנ לא אמרינ אי עביד לא מהני ובחנ
הגיה על המחבר שיתירו לו שבועתו אפי'
בזה"ז כי מה הפסד בהתרת שבועתו אולי הלכה השיג עליו הנב"י ש סס"י ע"ז.
כהרא"ש ומועיל ההתרה וניצל מעונש ,אבל לדינא
ס"ל כהמרדכי הנ"ל ,ע"כ בי"ד בסי' ר"ל דקדק וכתב ‡ Íסו דבר המרדכי אתי עלה עוד מטע דאי עביד
שלא ימכור חפ פלוני ועבר ומכרו באופ שאי לו
היתר לשבועתו אי מכירתו מכירה ,מה שאי כ לא מהני ,ושלטי הגבורי פ' משילי )לז ,א(
בח"מ סי' ר"ח כתב סת נשבע שלא למכור משמע הארי ש להקשות כמה קושיות יע"ש .ויפה תירצו
למכור כלל שו דבר ואי עבר ומכר דבר אחר עדיי
נשארו לו חפצי הרבה למכור ויש היתר לשבועתו סמ"ע וש" סי' ר"ח לחלק בי מכר הנעשה באיסור
ואי כא סילק כח ומודה מרדכי דמהני רק מטע שאי איסור בעצמות המכירה משא"כ בנשבע דגרע
כל דא"ר לא תעבור ובזה לא קי"ל כהמרדכי משו טפי יע"ש .א מ"ש ש" דמהלואות י"ט בלא"ה
לק"מ דהת אי לא מהני הוה גזל בידו לא עיי
דהוא בדה מלבו„.
בחידושי רשב"א למס' שבת ש פ' השואל )קמח ,ב(
ÔȇÂרחוק לומר אפי' לטע דאמר רחמנא לא דהוה מתנה בידו ולא גזל יע"ש‚ .מ"מ חילקו כנ"ל,
אלא שהקשו על המרדכי מטע אחר דשבועה שבדה
תעביד נמי א"ש דנמש אחר שלטי גבורי פ' מלבו מנ"ל דלא הני וכמ"ש תוס' לעיל ומטע דאי
משילי הנ"ל אחר שהרבה להקשות על המרדכי
הנ"ל ובפרט בשבועה דבדה מלבו והעלה דהמקח ל בו אלא חידושו וקצה"ח )ש ( בדה מלבו
קיי סיי ש ,ויתירו לו שבועתו להצילו מחומר ובמחכ"ת דבריו אינ .והעיקר כמ"ש שהטע דאי
ל בו אלא חידושו וא"כ דברי המרדכי בזה צ"ע‚*.
‡· Ïמ"מ טע קמא קיי ,והרי מג"א גדול
האחרוני וראה דברי סמ"ע וש" וקיו
דברי המרדכי מטע דהפקיר כוחו ,והרמ"א ביו"ד
סי' ר"ל דחייש לדברי מרדכי לא גילה דעתו אלא
במכר אבל לא בעני אחר דשבועה שבדה מלבו אי
בו משו לא מהני.
‚.Í"˘‰ ˙¯ÈËÙ ¯Á‡ ·¯ ÔÓÊ Ù"˙ ‡Ë˘Â˜· ˙ÂËÈ˘ Ú·˘ ¯ÙÒ· ‰ ¢‡¯Ï ÂÒÙ„ ˙·˘ ˙ÎÒÓÏ ‡"·˘¯‰ È˘Â„ÈÁ .
‚*.˙ÂÓÏ˘‰Â ˙ÂÙÒ‰· ÔÏ‰Ï ‡·ÂÓ Â 'ÈÒ ‚"Á ˙·‡„ ÈÏÈÓ ˙"¢·Â Êί-Âί 'ÈÒ ÔÏ‰Ï 'ÈÚ .
„.·˘ÈÈÏ Ï˜  ‰"„ „˜ 'ÈÒ·Â Ì˙‰ ‰ ‰Â ‰"„ ,ÊÎ 'ÈÒ Ó"ÂÁ·  ȷ¯ ·˙Î ÔΠ.
