Page 49 - 2
P. 49
˙·¢˙ יורה דעה ˘‡˙ÂÏ „È
˘"ÓÂבכלל ז' )סי' ו( דקהל שתקנו ב' תקנות עונש שבועה או איד הלוקח ימחול לו הקני ע"כ
כ' רמ"א בחפ פלוני שא"א להתיר שבועתו יתבטל
סותרי זא"ז אי קיו לחר השני מפני
הראשו דבר פשוט הוא כנשבע על הככר ושיאכלנהו המקח להצילו מעונש שבועה כנלע"ד.
ושוב נשבע שלא יאכלנהו שהראשונה שבועת ביטוי
והשניה שבועת שוא ומשנה ש"ס ערו ספ"ג ‡ˆÂȉמדברינו אלו להלכה ולמעשה ,כל מה דאמר
דשבועות )כט ,א( ואינו עני לאמר רחמנא לא תעבוד.
רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני חו
‡ Íריש כלל ז' לא היו התקנות סותרי זא"ז ,וש מאות העניני שאי גו הדבר נעשה באיסור כמ"ש
סמ"ע וש" וא"נ כמ"ש מהרי"ט שאינו ניצל עי"ז
לא היה שו איסור על הכותבי שלא יכתבו
השטרות אלא יכתוב מי שירצה ומה שירצה, מהעברת דברי תורה והיינו ה והכל חד.
הכותבי לא עברו שו חר ,רק התקנה היתה שלא
ישוה שו שטר שלא נכתב עפ"י כתיבת יד סופר ˘ ,˙Èבשבועה אפי' ליכא כל אלו התנאי אפ"ה
ב"ד ותקנה שניה היה שלא ישוה שו שטר שלא
נכתב עפ"י הברורי ושניה יכולי להתקיי ,ושטר מהני משו שבדאו מלבו חו מעד"ר ואפי'
שנכתב בכ"י סופר ב"ד לא יגבו בו מפני תקנה שניה, חרמי צבור דחמירי טובא מ"מ קילי כיו ביד
ושנכתב על ידי ברורי לא יגבה בו מפני תקנה
ראשונה ,הא למה זה דומה לנשבע לא אוכל ככר זה לבטל .
כי א זה ושוב נשבע בהיפו אי השבועות סותרי
זא"ז דלא יאכל לא זה ולא זה שהרי לא נשבע ‚' ,שבועה שלא למכור הוה סילוק כח מהדבר ואי
שיאכל זה אלא שלא יאכל זה וה"נ דכוותיה ,א יע
א"א לציבור בלא גביית שטרות וע"כ לבטל תקנה נשבע על חפ ידוע ומכרו שכבר אי לו היתר
א' ואי אמרי' אי עביד לא מהני א"כ בטל תקנת אזי המקח בטל אבל א יש לו היתר המקח קיי כיו
השניה ובטל גביית מה שגבו ע אות השטרות שאפשר להתירו לא סילק כחו ,וא"כ בנידו שלפנינו
והיינו פסול שטרות שכתב ש לא שיפסלו בעצמות שאינו עני מקח וממכר שעבר ושחט שחיטתו כשרה
שהעדי והסופר לא פעלו עולה כלל כי לא עליה ואפי' למ"ש לעיל דרמ"א חשש ג"כ לסיפא דדברי
עבר כוס הגזירה רק על הדייני העושי די וגובי המרדכי דלמא אפי' בשבועה לא מהני א"כ יש לה
באות שטרות והיינו פסולי דלא יגבו ב .וכ' היתר כמ"ש שלטי גיבורי והכא אי לו היתר בלא
הרא"ש דליתיה ,דנהי שעברו חר מ"מ אי עביד דעת חבירו שלא יתרצה להתירו להשיג גבולו עוד,
מהני מפני שאפשר לבטל או ע"י היתר עצמ מכא יש להמציא תקנה בתחלה ישבע עוד הפע שלא
ולהבא או מעיקרא ע"י חכ ועיי בפני ויראה כי ישחוט בגבול חברו ושוב יתירו לו שבועה הראשונה
ואז תחול השניי' נמצא שלא יכול לשחוט עוד מפני
כ הדברי ולא ידעתי שו קושי' על הרא"ש. שבועה שניה וג ניצל מעונש שבועה שעבר ובזה
‚ Ìדברי ה"ה פ"א מגזילה )ה"ט( שכתב דהחומד אי חברו יכול לעכב שאי לו בו הפסד.
וקונה הוה זביניה ,א ע"ג דעבר על תחמוד ‡ ¯Áשזכינו לדי נראה מה יהי' תשובת הרא"ש
מ"מ אי עביד מהני ,כדגלי רחמנא גבי גזלה כאשר
גזל דשינוי קונה ,פירושו כפשוטו דהא דגזר רחמנא דצווח עלי' בט"ז י"ד סי' רכ"ח סקמ"ד וש"
בהני דאי עביד מהני ,היינו שהקיל הקב"ה באיסור סקצ"ו ,אני בעניי לא זכיתי להבי שו סתירה כלל
ועבירה זו דאי עבר אמימרא דרחמנא מ"מ יועילו וכלל ,מ"ש בכלל ה' )סי' ד( קהל שתקנו שלא ימכרו
מעשיו ,ומש"ה קונה שינוי רשות אע"ג דעבר ומכר מקומו של אד שלא ברצונו ושוב מכרו והיחידי
שאינו שלו מ"מ מהני ,היינו מדגלי רחמנא דשינוי צועקי שהוא נגד התקנה וכתב הרא"ש דלא מהני
מעשה קונה בגזילה ש"מ קילא לה ה לאו מכירת ,ואע"פ שהוא עצמו פסק ריש כלל ז'
דגזילה ,ואי עבר עליו מהני מעשיו מה לי מעשה דבציבור שביד לבטל אי עביד מהני .י"ל שאני הכא
דשינוי מעשה או מעשה דשינוי רשות לאו בני שהרי למכור נכסיו של אחר שלא ברצונו ושלא בדי
הקני תלי' מלתא אלא בחומר האיסור ומדחזינ גביות ב"ד הוא רק מגזירת קהל וח בשותפת זע"ז
דהיקל רחמנא באיסור גזל א"כ מה לי שינוי מעשה להסיע על קיצת ,ועכשיו כיו שתקנו שלא לעשות
עוד כ וסלקו כח משל חביריה ע"פ שא ירצו
או שינוי רשות. וימנו ויסכימו יכולי לחזור ולעשות תקנה כמקד
ולהסיע על קיצת השניה ,מ"מ כל זמ שלא התירו
החר ולא רצו היחידי להסכי להכניס באיסור
חר בלי היתר א"כ אי בכח לשלוט על של אחרי
וה"ל כמוכר שאינו שלו לא משו דאי עביד לא
מהני אלא הוה מוכר שאינו שלו.
