Page 78 - 2
P. 78
Ì˙Áתשובה יט ‚Ó ¯ÙÂÒ
העופות ברוחב הצואר ואינ נוחרי א"כ ג כל ואפי' יאמר לא מהימנינ ליה כי מי יכול לשער זה,
העופות שלה בלא"ה ה"ל אבר מ החי א"כ לא אבל הקב"ה ששוחט בעצמו יכול לומר ברי לי וא"כ
קיימא בתרי עברי דנהרא וליכא משו לפני עור ולא
דמי לבהמה שה אינ שוחטי כמ"ש לעיל ואי לא היינו תורה חדשה מאתי דוקא תצא‚*.
ימכור הישראל לה לא שכיחי להו אמה"ח ושיי
][ÁÂ·Ê Â È‡˘ ¯ÂÒȇ ˙˜ÊÁ
לפני עור משא"כ בעופות.
¯ÂÊÁלהנ"ל שרוב האסורי אית בה ספיקא ומ"מ
„ÂÚÂנראה לי לא לחנ אמרו חז"ל )חולי לג ,א( אי
אסורי כודאי מה"ת ולוקי נמי עליה משו
מזמני ,ולא אמרו אי מושיטי בני מעיי נבלה ואפשר הרבה פעמי משו טרפה ,והטע בזה
לבני נח ,משו דאמה"ח בשר אינו עומד אלא כי הבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע
לאכילה לאד וליכא למתלי בדבר אחר ,אבל בני ל במה נשחטה והעלו תוס' בכמה דוכתי ועיי פ"ג
מעיי אדרבא אחז"ל )נדרי נד ,ב( אוכליה לאו בר דשבועות )כד ,א ד"ה האוכל( דהיינו איסור שאינו
איניש ,ואחז"ל )שבת קמב ,ב( טוי בר אוזא ושדי בני זבוח ,ולא איסור אמה"ח דבחייה לאו לאיברי
מעיי לשונרא ושומ למשוח עורות ואמרי' סו עומדת ,אבל משו איסור שאינה זבוח ,ומש"ה ס"ל
)עוקצי ( ]קני [ מעיו לנבל בני מעיו לכינורות ,וכיו איקבע איסורא וכל ספק שיולד ה"ל ודאי אסור
דאיכא למתלי בשו היתר תו ליכא לפני עור מה"ת ואפ"ה קמי שמיא גליא שנשחט בהיתר מ"מ
כמבואר ס"פ הניזקי ובתוס' פ"ק דע"ז שאביא לקמ לדיד אסור מה"ת ,וכ רובי ספק טרפות ה"ל כודאי
אי"ה בהעתקת חידושי וא"כ תו ליכא להרעיש מטע שיצאה מחזקתה מחיי ומחזקינ מאיסור
לאיסור כמ"ש תוס' פ"ג דיבמות )ל ,ב ד"ה אשה(
העול כ"כ. ודברי ש" י"ד סי' נ' )סק"ג( צ"ע בזה) ,כ(]מ[מ"ש
È˙ȇ¯Âבחי' דברי תורה שכתבת בקונטרס דבר נאה תוס' ביבמות ל"ז ע"א.
ומתקבל דקרא כתיב לא תאכלו כל נבלה ¯ÂÊÁלהנ"ל מש"ה אסרינ לבהמות דיל כמה
)דברי יד ,כא( ומיירי סתמא נמי בנתנבלה בשחיטה
וכשהותרה למכור לנכרי הוא וכל מה דמגבה הותרה פעמי ורובא דידהו ]כשרות[ א כל זה
א"כ ג בני מעי הותרו למכור לב"נ ודפח"ח .אבל לדיד ,משא"כ לב"נ כל בהמה בחזקת היתר עומדת
מא לימא שנמכרי לנכרי לאכילה ,ומיני ומינ לו ,וכל מה שיארע לו לבהמה תהי' מותרת לו
תסתיי שמעתתא ,דלכאורה יל"ד מ"ט כתיב גבי גר לאכילה לבד א יתלוש ממנה אבר בחייה ולזה אינה
בשערי תתננה ואכלה ובמכירה לנכרי לא הזכיר עומדת ,וא"כ כל ספק אמה"ח שיארע מותר לו
אכילה והיינו טעמא משו דגר תושב קבל עליו ז' ובחזקת היתר עומדת ע"כ כל ספק בשחיטה ובטריפה
מצות ולא יאכל אמה"ח א"כ נוכל לית לו הנבלה אסור לנו ומותר לדידהו דתלינ דהוה שחיטה מעליא
כמות שהיא לאכילה והוא יחוש לנפשו ולא יאכל בני אנ לא ניכל מספיקא דלמא לא הוה שחיטה מעליא,
מעי דהרי נזהר ונשמר שלא לבא לאיסור אמה"ח ואינהו אכלו דתלינ דלמה הוה שחיטה מעליא וקמי
משא"כ לגוי שאינו מקיי מצות ב"נ אסור למכור לו
להדי' לאכילה שיאכל בני מעי אלא מוכרי סת שמיא גליא דשריא לישראל וממילא שרי לב"נ.
ותלינ בהיתרא ואיהו מה דבעי למיעבד יעביד„. ·Â¯˜Âלי לומר דלא מצינו ודאי נבלה אלא בהני
ÈÙ¯ÂÁ ÈÓÈ· ˘"Ó ÍÏ ˜È˙Ú‰Ï È˙Ȉ ‰Ù אוזות פטומות שלפעמי מסתכנות ע"י
הלעטה והערות המשרתת תוחבי סכי בסימני
][¯˙ÂÓ Ï‡¯˘ÈÏ ¯ÂÒ‡ ȯΠτ È„ÈÓ ‡ÎÈÏ להמית ,וזו נבילה ודאית שראוי' לאסור מכירת בני
מעיי לנכרי ,למאי דקי"ל אמה"ח דעו נמי אסור
ÔÈÏÂÁד ל"ג ע"א תני דלא כרב אחא בר יעקב, לב"נ עיי רמב" הלכות מלכי )פ"ט הי"א( ומ"מ
אפשר לומר כיו דג האומות נוהגי לשחוט
משמע דקיי"ל דליכא מידי דלנכרי אסור
‚*.ÛÈÒÂÓ È ‡ Ê"ÙÚ ‰"„ ‡È˜ 'ÈÒ ·˜ÚÈ ¯‡· ˙"Â˘Ï ÔÈȈ ÌȯÙÂÒ Ô¯ÎÊ· .
„Ó"· ÈÓ ¯˙‰ ‰ÏÈ· ‰¯˙‰˘Î ‡ÓÈ ‰"Ó‡ ȯ‰Â (·"Ú ·"Î Û„) ÌÈÁÒÙ Ò"˘ Íȯل È‡Ó Ú"ψ Ê"ÈÙÏ„ ‡Ï‡ ·" :·˜ÚÈ Ï‚È ˙‰‚‰· .
„‰ÏÈ· ÌÂ˘Ó Âχ Ó"·· ˘È ȇ ‰Ê· ÔÂÈÚ ÌÂ˜Ó ÈÏ ˘È ˙Ó‡· Ô· .‰"Ó‡„ ‰‡ ‰ ¯˙ȉ Ù"ÎÚ ¯ÈÙ˘ ÁÎÂÓ ‰‡ ‰· Ù"ÎÚ ‰"Ó‡ ȉ
ÔȇÓËÓ„ ˙ÂÏÈ· ‰˘˘·„ (ÔÈÈÚ ‰"„ ‡"˜Ò Ê"Ó) ·"Ò 'ÈÒ (‡ˆÈ ‰"„ ‡"˜Ò Ê"Ó) Ê"Î 'ÈÒ ‚"ӯٷ ȯ˙Ò„ È˙¯˙ ‰¯Â‡ÎÏ È‰„ „ÁÈ· ‰"Ó‡Â
.Ú"ˆÂ ‰ÏÈ· Ôȇ Î"‡ Â‡Ï È‡Â ·Ï‰ ÏËÈ È‰ Î"‡ ‡Ï˜Ȅ· ‡˙ÏÓΠȉ ȇ ‰"Ó‡ ÌÂ˘Ó 'È· ˙ÈÏ ÌÈÈÁÓ