Page 78 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה יט ‪‚Ó ¯ÙÂÒ‬‬

‫העופות ברוחב הצואר ואינ נוחרי א"כ ג כל‬ ‫ואפי' יאמר לא מהימנינ ליה כי מי יכול לשער זה‪,‬‬
‫העופות שלה בלא"ה ה"ל אבר מ החי א"כ לא‬ ‫אבל הקב"ה ששוחט בעצמו יכול לומר ברי לי וא"כ‬
‫קיימא בתרי עברי דנהרא וליכא משו לפני עור ולא‬
‫דמי לבהמה שה אינ שוחטי כמ"ש לעיל ואי לא‬ ‫היינו תורה חדשה מאתי דוקא תצא‚*‪.‬‬
‫ימכור הישראל לה לא שכיחי להו אמה"ח ושיי‬
‫]‪[ÁÂ·Ê Â È‡˘ ¯ÂÒȇ ˙˜ÊÁ‬‬
‫לפני עור משא"כ בעופות‪.‬‬
‫‪ ¯ÂÊÁ‬להנ"ל שרוב האסורי אית בה ספיקא ומ"מ‬
‫‪ „ÂÚÂ‬נראה לי לא לחנ אמרו חז"ל )חולי לג‪ ,‬א( אי‬
‫אסורי כודאי מה"ת ולוקי נמי עליה משו‬
‫מזמני ‪ ,‬ולא אמרו אי מושיטי בני מעיי‬ ‫נבלה ואפשר הרבה פעמי משו טרפה‪ ,‬והטע בזה‬
‫לבני נח‪ ,‬משו דאמה"ח בשר אינו עומד אלא‬ ‫כי הבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע‬
‫לאכילה לאד וליכא למתלי בדבר אחר‪ ,‬אבל בני‬ ‫ל במה נשחטה והעלו תוס' בכמה דוכתי ועיי פ"ג‬
‫מעיי אדרבא אחז"ל )נדרי נד‪ ,‬ב( אוכליה לאו בר‬ ‫דשבועות )כד‪ ,‬א ד"ה האוכל( דהיינו איסור שאינו‬
‫איניש‪ ,‬ואחז"ל )שבת קמב‪ ,‬ב( טוי בר אוזא ושדי בני‬ ‫זבוח‪ ,‬ולא איסור אמה"ח דבחייה לאו לאיברי‬
‫מעיי לשונרא ושומ למשוח עורות ואמרי' סו‬ ‫עומדת‪ ,‬אבל משו איסור שאינה זבוח‪ ,‬ומש"ה ס"ל‬
‫)עוקצי ( ]קני [ מעיו לנבל בני מעיו לכינורות‪ ,‬וכיו‬ ‫איקבע איסורא וכל ספק שיולד ה"ל ודאי אסור‬
‫דאיכא למתלי בשו היתר תו ליכא לפני עור‬ ‫מה"ת ואפ"ה קמי שמיא גליא שנשחט בהיתר מ"מ‬
‫כמבואר ס"פ הניזקי ובתוס' פ"ק דע"ז שאביא לקמ‬ ‫לדיד אסור מה"ת‪ ,‬וכ רובי ספק טרפות ה"ל כודאי‬
‫אי"ה בהעתקת חידושי וא"כ תו ליכא להרעיש‬ ‫מטע שיצאה מחזקתה מחיי ומחזקינ מאיסור‬
‫לאיסור כמ"ש תוס' פ"ג דיבמות )ל‪ ,‬ב ד"ה אשה(‬
‫העול כ"כ‪.‬‬ ‫ודברי ש" י"ד סי' נ' )סק"ג( צ"ע בזה‪) ,‬כ(]מ[מ"ש‬

‫‪ È˙ȇ¯Â‬בחי' דברי תורה שכתבת בקונטרס דבר נאה‬ ‫תוס' ביבמות ל"ז ע"א‪.‬‬

‫ומתקבל דקרא כתיב לא תאכלו כל נבלה‬ ‫‪ ¯ÂÊÁ‬להנ"ל מש"ה אסרינ לבהמות דיל כמה‬
‫)דברי יד‪ ,‬כא( ומיירי סתמא נמי בנתנבלה בשחיטה‬
‫וכשהותרה למכור לנכרי הוא וכל מה דמגבה הותרה‬ ‫פעמי ורובא דידהו ]כשרות[ א כל זה‬
‫א"כ ג בני מעי הותרו למכור לב"נ ודפח"ח‪ .‬אבל‬ ‫לדיד ‪ ,‬משא"כ לב"נ כל בהמה בחזקת היתר עומדת‬
‫מא לימא שנמכרי לנכרי לאכילה‪ ,‬ומיני ומינ‬ ‫לו‪ ,‬וכל מה שיארע לו לבהמה תהי' מותרת לו‬
‫תסתיי שמעתתא‪ ,‬דלכאורה יל"ד מ"ט כתיב גבי גר‬ ‫לאכילה לבד א יתלוש ממנה אבר בחייה ולזה אינה‬
‫בשערי תתננה ואכלה ובמכירה לנכרי לא הזכיר‬ ‫עומדת‪ ,‬וא"כ כל ספק אמה"ח שיארע מותר לו‬
‫אכילה והיינו טעמא משו דגר תושב קבל עליו ז'‬ ‫ובחזקת היתר עומדת ע"כ כל ספק בשחיטה ובטריפה‬
‫מצות ולא יאכל אמה"ח א"כ נוכל לית לו הנבלה‬ ‫אסור לנו ומותר לדידהו דתלינ דהוה שחיטה מעליא‬
‫כמות שהיא לאכילה והוא יחוש לנפשו ולא יאכל בני‬ ‫אנ לא ניכל מספיקא דלמא לא הוה שחיטה מעליא‪,‬‬
‫מעי דהרי נזהר ונשמר שלא לבא לאיסור אמה"ח‬ ‫ואינהו אכלו דתלינ דלמה הוה שחיטה מעליא וקמי‬
‫משא"כ לגוי שאינו מקיי מצות ב"נ אסור למכור לו‬
‫להדי' לאכילה שיאכל בני מעי אלא מוכרי סת‬ ‫שמיא גליא דשריא לישראל וממילא שרי לב"נ‪.‬‬

‫ותלינ בהיתרא ואיהו מה דבעי למיעבד יעביד„‪.‬‬ ‫‪ ·Â¯˜Â‬לי לומר דלא מצינו ודאי נבלה אלא בהני‬

‫‪ÈÙ¯ÂÁ ÈÓÈ· ˘"Ó ÍÏ ˜È˙Ú‰Ï È˙Ȉ ‰Ù‬‬ ‫אוזות פטומות שלפעמי מסתכנות ע"י‬
‫הלעטה והערות המשרתת תוחבי סכי בסימני‬
‫]‪[¯˙ÂÓ Ï‡¯˘ÈÏ ¯ÂÒ‡ ȯΠτ È„ÈÓ ‡ÎÈÏ‬‬ ‫להמית ‪ ,‬וזו נבילה ודאית שראוי' לאסור מכירת בני‬
‫מעיי לנכרי ‪ ,‬למאי דקי"ל אמה"ח דעו נמי אסור‬
‫‪ ÔÈÏÂÁ‬ד ל"ג ע"א תני דלא כרב אחא בר יעקב‪,‬‬ ‫לב"נ עיי רמב" הלכות מלכי )פ"ט הי"א( ומ"מ‬
‫אפשר לומר כיו דג האומות נוהגי לשחוט‬
‫משמע דקיי"ל דליכא מידי דלנכרי אסור‬

‫‚*‪.ÛÈÒÂÓ È ‡ Ê"ÙÚ ‰"„ ‡È˜ 'ÈÒ ·˜ÚÈ ¯‡· ˙"Â˘Ï ÔÈȈ ÌȯÙÂÒ Ô¯ÎÊ· .‬‬
‫„‪Ó"· ÈÓ ¯˙‰ ‰ÏÈ· ‰¯˙‰˘Î ‡ÓÈ ‰"Ó‡ ȯ‰Â (·"Ú ·"Î Û„) ÌÈÁÒÙ Ò"˘ Íȯل È‡Ó Ú"ψ Ê"ÈÙÏ„ ‡Ï‡ ·" :·˜ÚÈ Ï‚È ˙‰‚‰· .‬‬
‫„‪‰ÏÈ· ÌÂ˘Ó Âχ Ó"·· ˘È ȇ ‰Ê· ÔÂÈÚ ÌÂ˜Ó ÈÏ ˘È ˙Ó‡· Ô· .‰"Ó‡„ ‰‡ ‰ ¯˙ȉ Ù"ÎÚ ¯ÈÙ˘ ÁÎÂÓ ‰‡ ‰· Ù"ÎÚ ‰"Ó‡ ȉ‬‬
‫‪ÔȇÓËÓ„ ˙ÂÏÈ· ‰˘˘·„ (ÔÈÈÚ ‰"„ ‡"˜Ò Ê"Ó) ·"Ò 'ÈÒ (‡ˆÈ ‰"„ ‡"˜Ò Ê"Ó) Ê"Î 'ÈÒ ‚"ӯٷ ȯ˙Ò„ È˙¯˙ ‰¯Â‡ÎÏ È‰„ „ÁÈ· ‰"Ó‡Â‬‬

‫‪.Ú"ˆÂ ‰ÏÈ· Ôȇ Î"‡ Â‡Ï È‡Â ·Ï‰ ÏËÈ È‰ Î"‡ ‡Ï˜Ȅ· ‡˙ÏÓΠȉ ȇ ‰"Ó‡ ÌÂ˘Ó 'È· ˙ÈÏ ÌÈÈÁÓ‬‬