Page 83 - 2

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫יורה דעה‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫‪ÁÓ‬‬

‫שאינו זבוח לשוויא ספק להחמיר וא"ש הרמב"‬ ‫שתפרכס וא תמצי לומר נאמ אי לא השגיח השוחט‬
‫דהוה ספק נבלה‪ .‬ומתו הדברי למדנו שאי כא‬ ‫אי אשה מהימנת‪.‬‬
‫חזקת איסור ונאמני עליו עד אחד ואפי' אשה‪.‬‬
‫]‪[ÈÁ ˙˜ÊÁ‬‬
‫]˘‪[Ë"ÂÈ· Ò¯„ ‰ ÛÂÚ ˙ËÈÁ‬‬
‫‪ ¯·Î‬מאז נתעוררתי על מה שכתב רמב" ‡ א לא‬
‫‪ ‰ ‰Â‬בביצה ל"ד ע"א בעו הנדרס קבעי אי מותר‬
‫ידע שפירכסה היא ספק נבלה‪ ,‬אמאי‪ ,‬בשלמא‬
‫לשוחטו בי"ט הקש' פני יהושע תפשוט‬ ‫אי ודאי לא פרכסה הוה ודאי נבלה ולוקי עליה‬
‫מבהמה מסוכנת דג כ צרי בדיקה אי מפרכסת‬ ‫א"ש‪ ,‬שכ העידו חכמינו ז"ל חולי ל"ח ע"א כל‬
‫ומותר לשוחטה‪ ,‬ותיר הת התירו משו הפסד‬ ‫שלא פירכסה בסו השחיטה בידוע שכבר יצאה‬
‫ממונו‪ .‬ואני הסברתי הא בפסחי ע"ג ע"א מסיק‬ ‫נשמתה קוד שחיטה‪ ,‬ומשמע דידוע היה כ‬
‫דכל שוחט טרפה מקלקל לולי שמוציא מידי אבר מ‬ ‫לחכמינו ז"ל ולוקי עליו משו נבלה‪ ,‬אבל בספק‬
‫החי לבני נח או מידי טומאת נבלה כמ"ש תוס' ש ‪,‬‬ ‫נוקמא אחזקת חי מי לא תנ )טהרות פ"ה מ"ז( נגע‬
‫והנה תינח בהמה בריאה אבל הכא במסוכנת שירא‬ ‫באחד בלילה ולמחר השכי ומצאו מת ר' מאיר‬
‫שתמות קוד חשכה אי כא תיקו להוציא מידי‬ ‫מטהר ורבנ לא פליגי אלא משו חומרא דקדשי‬
‫אבר מ החי‪ ,‬שהרי בלאה"נ היתה מתה ונמצא ממ"נ‬ ‫אבל לא לחולי כמ"ש תוס' ריש נדה )ב‪ ,‬א ד"ה מעת(‬
‫אי תפרכס הרי יכול לאכול ממנה כזית צלי מבע"י‬ ‫ובעירובי ל"ה ע"ב )ד"ה כל( ובכתובות סוגיא‬
‫ושפיר קשחט‪ ,‬ואי לא תפרכס הרי קלקל בחתיכה‬ ‫דמומי )עו‪ ,‬א ד"ה על(‪ .‬ומה שכתבו תוס' נגד זה‬
‫והפסד עור‪ ,‬דלהוציא מידי אבר מ החי בלאו ה"נ‬ ‫בפסחי צ"א ע"א ד"ה שהי' וכו' כבר עמד על זה‬
‫היתה מתה וכ נאמר לעני טומאת נבלה ממ"נ אי‬ ‫הגאו בכור שור במס' מ"ק יע"ש·‪ .‬מכל מקו האמת‬
‫תפרכס יוכל לאכול ממנה ואי לא תפרכס הרי אכתי‬
‫מטמאות ולא הועיל אלא אדרבה קלקל בעור‬ ‫דמוקמינ בחזקת חי‪.‬‬
‫ומשו"ה כיו דעכ"פ ליכא איסור דאורייתא שוב‬
‫הקילו חכמינו ז"ל להתיר אפי' לכתחלה משו הפסד‬ ‫‪ ‡˙ÙÒÂ˙·Â‬דמייתי ר"ש פרק ה' דטהרות מבואר‬

‫ממונו כנלע"ד‚‪.‬‬ ‫שהיה מסוכ בלילה וא"כ ה"נ מ"ש‪.‬‬
‫‪.˙"˘„‰ "‡ ˘Ù Î Ë"ΠÌÂÏ˘Â ÌÈÈÁ‰Â‬‬ ‫וצ"ל הכא ]איכא[ חזקה מתנגדת חזקת שאיננו זבוח‪,‬‬
‫א על גב דלא שיי שפיר שאינו זבוח דהרי מעשה‬
‫‪.Ô‡˘ËÒÈ· ıÁ¯Ó ‰Ù‬‬ ‫השחיטה נעשה שפיר כתקנו לפנינו והספק נולד‬
‫בחיותו ויש למוקמי בחזקת חי‪ ,‬מ"מ מהני איסור‬

‫˙˘‪‡Î ‰·Â‬‬
‫]‪[‰ËÈÁ˘ ÔÓÊ· ÌÈ ÓÈÒ· ‰ÚÈ‚Ù‬‬

‫מסור לכל כפרי וכפרי בשלו כידוע‪ ,‬מכ"ש הכא‬ ‫˘‪ÏÚ· Ô ˘‰ ‚ÏÙÂÓ‰ ı¯Á‰ ˜È˙‰ È„È„ÈÏ ÌÂÏ‬‬
‫שצרי רופא אומ להקזה‪ ,‬ועוד כיו שקושר חבל‬ ‫‪.È" ˘ÈÈÙ ¯"¯‰ÂÓÎ ˙ÂÈÙÈÙ‬‬
‫בצוואר עד שיראה בליטת גיד עורק הדופק‪ ,‬הוי ליה‬
‫כתפס בקנה סימ כ"ג )ס"ב(‪ ,‬וג באשר מיעוט המצוי‬ ‫‪ Â˙¯˜È‬מיו י"ד תמוז העבור הגיעני בזמנו‪ ,‬ואחיו‬
‫הוא בבהמות‪ ,‬ורוב של אות מיעוט שיש בה‬
‫רוש ההקזה וחיי לפנינו‪ ,‬ש"מ האומני בקיאי ‪,‬‬ ‫הבחור לא עוררני על ככה ומרוב טרדותי לא‬
‫וכל אלו הסברות נרמזו בדברי מעלתו ויפה כיוו ‪ ,‬א‬ ‫השבתיו עד יו עש"ק העבר אתא לידי מכתבו‬
‫אי להורות מסברא בלי ראיה עכ"פ מפוסקי‬ ‫ועיינתו בו‪ .‬הנה אמת נכו הדבר דמסברא יש לומר‬
‫דאומ באומנתו בקי ולא פגע ולא נגע בסימני ‪ ,‬כמו‬
‫ראשוני ‪.‬‬ ‫שהעיד פרי מגדי סי' מ"ו )בשפ"ד סק"י( על מנהג‬
‫היתר במסורסי כמ"ש מעלתו‪ ,‬וק"ו הרי הסירוס‬

‫˙˘‪Î ‰·Â‬‬
‫‡‪.‰¯Â҇ ‰Ï· ˜ÙÒ ÂÊ È¯‰ ‰ÒίÈÙ ‡Ï ‡ ‰ÒίÈ٠̇ Ú„È ‡Ï ‰ÏÈÏ· ˙ ÎÂÒÓ‰ ˙‡ ËÁ¢‰ :Â Â˘Ï ‰Ê Â"ˉ „"Ù ˙¯ÂÒ‡ ˙ÂÏÎ‡Ó 'ω· .‬‬

‫·‪.‡Ó˘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‬‬
‫‚‪.˜ 'ÈÒ Â"Á· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .(·Î˜ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï Ò"Á‰ ȯ·„Ó ¯ÈÚ‰˘ ‰Ó ‚Î 'ÈÒ „"¯ÂÈ ¯ÙÂÒ Ë·˘ ˙"¢ '¯) .Ì˘ ‰ˆÈ· Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .‬‬