Page 92 - 2

‫‪ Ì˙Á‬תשובה כט ‪Ê ¯ÙÂÒ‬‬

‫ראינו ריעותא מבחו י"ל דאי להחזיק ריעותא בזה‬ ‫ד מבחו דחיישינ שמא הבריא משא"כ בקורקב‬
‫ולומר ושט אי לו בדיקה מבחו לעני זה כיו‬ ‫ושארי איברי ולזה ההפרש נתכוו הגאו דבר‬
‫דבלא"ה ספיקא הוא אי מחיי פריש או לאחר מיתה‬ ‫שמואל ושפתיו ברור מללו ומעלתו לפו רהיטא לא‬
‫פריש ועוד שרוב אות הכפתורי המה מחלק‬ ‫עיי היטב וכתב שלא ידע מה בי ושט לקורקב‬
‫הקורקב ולא מחלק הושט וה במקו פירצי פירצי‬
‫שבש"ס פא"ט )מד‪ ,‬א( ובש"ע סי' כ' ס"ב וג אי‬ ‫וטובא איכא בינייהו‪.‬‬
‫לחוש לשמא נתרפא כי התולע המנקב אינו מניחו‬
‫להתרפאות ועדי מקו התחוב עיי' ש" סקכ"א‬ ‫‪ ‰˙ÚÓÂ‬נחזי מאי דקמ הנה כל הני דאתו לקמ‬
‫ועיי' תוס' ס"פ במה מדליקי )לו‪ ,‬א ד"ה למחט(‪.‬‬
‫מאות בר אוזות החוש מעיד שהתולעי‬
‫‪ ÍÎ‬נלע"ד לפי מה שנ"ל ברור שהתולעי האלו‬ ‫האלו מינייהו קא רבו ולא מעלמא אתי וכשפותחי‬
‫הכפתורי ההמה מונחי בתוכו למאות כחוט‬
‫נולדי מעצמ של העופות·‪ ,‬א א הי' מקו‬ ‫השערה דקי ונכרכי בעיגול וכשמוציאי אות‬
‫לחוש שבאו מבחו כמו שחשב מעלתו אזי תלינ‬ ‫רוחשי ומתפשטי זה מזה וכ נמצאו הרבה‬
‫כפתורי כאלו בכל אחד מה ורוב הבועא‬
‫בפלוגתא שבש" סי' ל"ו סקי"ז יע"ש‪.‬‬ ‫בעליונה היא בשר שהרופא גורדו‪ ,‬וא"כ בתחלה‬
‫צרי המורה לפנות הבועה ולבדוק א לא שלטה‬
‫‪ ÌÎÁ‰Â‬עיניו בראשו יבי דבר לאישורו וה' עמו‬ ‫המכה ג בחיצוניות הבועה‪ ,‬והוה ג"כ בשר שהרופא‬

‫יברכהו וירבה כבוד תורתו והוד רו‬ ‫גורדו וה"ל כמו ניקב משני צדדי וטרפה‪.‬‬
‫תפארתו‪.‬‬
‫‡‪ Í‬א הבשר מעבר השני של ויפה וליכא למיחש‬
‫‪.‰Î¯·· Ì˙ÂÁ‰ „"Ή‬‬
‫רק משו תולעי הנה בודאי אי מצינו נקבי‬
‫‪.˜"ÙÏ ·"Ù˜ ÂÈÏÒÎ Á"¯„‡ '‰ ÌÂÈ ·"Ù‬‬ ‫משני הצדדי ע"י התולעי א"כ יש לאסור לדעת‬
‫הדרישה שבש" סי' ל"א סק"ז דדוקא בקורקב יש‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫להקל משו שעורו עב ולא באבר אחר‪ ,‬א אי לא‬

‫˙˘‪ËÎ ‰·Â‬‬

‫]‪[ÌÈ ÓÈÒ ˙¯È˜Ú ‰ËÂÓ˘ ˘˘Á ˢ‰ ˙·Â˜ ˘˘Á‬‬

‫הנעשה ע"י מעשה השחיטה הוא בחזקת שאינו זבוח‬ ‫˘‪‰"Ú È" ÌÒ¯ÂÙÓ‰ Ï„‚‰ Ô‡‚‰ È ˙ÂÁÓÏ ¯"È ÌÂÏ‬‬
‫עד שיודע ל שנעשה המעשה כראוי‪ .‬ונהירנא בחי'‬ ‫‪.‡"ÚÈ „"Ó ˜"˜„ „"·‡ È" Ì Â· ‰"ÂÓ ˙"˘Î‬‬
‫למס' חולי עמדתי על דעת רש"י יו"ד ע"א )ד"ה‬
‫נשמטה( דס"ל שמוטה טריפה בעלמא הוא ויעוי ש‬ ‫·‪ ÂÊ‬הרגע בא הדואר ע אגרת ממו"ח הגאו נ"י‬
‫בתוס' ט' ע"א א"כ אמאי לא ניזל בספיקא להקל וג‬
‫עמדתי ש על דברי רבינו יונה שבר" )ש ד"ה תניא(‪.‬‬ ‫והוא לוטה פה‪ .‬על דברי תורתו אשיב אעפ"י‬

‫‪ È ˙ÂÁÓ‬הגאו נ"י נחית לחלק דנקובת הושט כבר‬ ‫שאי לי ספרי ולא מנוח לעיי מ"מ היות לי‬

‫יצאה בחזקת היתר ע"י שאכלנו חלבה דאי‬ ‫לשעשועי להשתעשע עמו בויכוח תורה ורפאות‬
‫היתה נקובת הושט היה חלבה אסור משא"כ שמוטה‬
‫לה"ג אינה טריפה‪ ,‬ואי ראיה מאכילת חלב שלה‪,‬‬ ‫תהי' לכל בשרנו‪.‬‬
‫א לא נניח לכלל מונח דברינו הראשוני הנ"ל‬
‫דרוב בהמות ראויות לשחיטה ואי בה דבר המונע‬ ‫‪ Ó"¯Ù‬דימה חשש נקובת הושט לחשש שמוטה‬
‫השחיטה ונימא ההיפו שבכלל חזקת שאינו זבוח‬
‫הוא שאינה ראויה שתשמוט א"כ היא גופיה קשיא‬ ‫ועקירת סימני ולא דמי אהדדי‪ ,‬דנקובת‬

‫הושט אינו ע"י מעשה השחיטה‪ ,‬רק דניחוש דמאז‬

‫היתה נקובת הושט ואינה ראוי' לשחיטה וזה לא‬
‫אמרינ ‪ ,‬דרוב בהמות ראויות לשחיטה‡‪ ,‬אבל‬

‫שמוטה חיישי' שמא עתה ע"י מעשה השחיטה‬

‫ודחיקת הסכי נשמט קוד גמר שחיטה וכל דבר‬

‫·‪.‡˙‡˜ ‡ÓÏÚÓ Âχ ÌÈÚÏÂ˙„ Ê"˜Ò Ê"·˘Ó· ÂÓ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ‚"Ó¯Ù '¯ .‬‬
‫˙˘‪ËÎ ‰·Â‬‬

‫‡‪.‰·Á¯‰ ¯˙È· ‰Ê „ÂÒÈ Â È·¯ ¯È·Ò‰ ,‰"Î ,„"Î 'ÈÒ ÏÈÚÏ .‬‬