Page 96 - 2
P. 96

‫‪ Ì˙Á‬תשובה לא ‪‡Ò ¯ÙÂÒ‬‬

‫להדיא הלכה כלשו הרב"י שמבואר כוונתו דליכא‬       ‫בי מעט להרבה וכ"כ בתשו' הגאוני א יתרת‬
‫למיחש בבליטה למעלה כ"א במקו השורש וכ"כ‬          ‫קטנה אפי' אחר נפיחה טריפה וכ"ש מגבה ממש‬
‫להדיא בכרתי ש דכ כוונת הב"י אלא שבכרתי‬          ‫עכ"ל‪ .‬וכ' עליו ס' בית לח ]יהודה[ דהיינו א אי‬
‫מסיי שהרבה מאחרוני מחמירי' דלא כב"י וכוונתו‬     ‫השרש עומד במקומו דא עומד במקומו לכ"ע כשר‬
‫אהיש"ש וסיעתו דחששו לחכו בצלעות והוא לא‬         ‫ושכ"כ בספר מחזיק בדק ובס' דמשק אלעזר‪ .‬ושוב‬
 ‫הכריע‪ ,‬והנראה דהמקיל בבהמת ישראל או לצור‬       ‫ראיתי ספר אחד נקרא מנחת יהודה לא פי' כ ‪ .‬ואינני‬
                                                ‫סומ על הבודקי האחרוני האלו שכתבו בלא‬
     ‫שבת לא הפסיד והמחמיר לעצמו תע"ב‪.‬‬
                                                 ‫שרש מה שהיה נ"ל‪ ,‬וכבר כתבתי לעיל העיקור‪.‬‬
‫‡‪ ‡Ï‬שדברי השמ"ח ש סעי' י"ג נפלאו ממני ולא‬
                                                ‫‪ ‡ÏÂ‬באתי עתה אלא לומר שלע"ד לא צדק מעלתו‬
‫יכולתי להבי אל מי מקדושי פנה‪ ,‬יע"ש‬
‫היטב דמשמע מדבריו דעיקור הנוטה כשיעור טרפא‬      ‫במה שהגי' במהר" גדולה מט"ד‪ ,‬שצ"ל‬
‫דאסא קורא ליה בליטה וטריפה‪ ,‬ומה שהוא פחות‬       ‫כט"ד‪ ,‬דתינח ברישא אבל בסיפא א"א להגיה‪ ,‬שכ'‬
‫מזה קורא לו עקו קצת וכשר‪ ,‬וקשה הא במ"כ‬          ‫כ נ"ל שא הבליטה יותר מט"ד טרפה הא פחות‬
‫שבב"י וד"מ כ' להדיא בשביל שבולטת חו לא‬           ‫כשרה א לא שימחוק תיבת יותר‪ .‬ובאמת יהיה אי‬
‫מטרי עכ"ל‪ ,‬מבואר דעקו שלמעלה אפי' א הוא‬         ‫שיהיה לשו מהר" מגומג בדיוקו הא פחות ה"ל‬
 ‫בולט לא מטרי ואלו הוא ז"ל כתב דוקא מתעק‬        ‫למימר כט"ד כשרה‪ ,‬וג מה שיעור יש ביותר הלא‬
‫קצת למעלה ואולי ס"ל כיש"ש‪ ,‬וס"ל דיש"ש גופיה‬     ‫לא בא אלא ללמוד ק"ו ודיו לבא מ הדי אבל מ"מ‬
‫לא מטרי במקצת אלא בכט"ד וקורא ליה מקצת‬           ‫ההגה' לא נ"ל‪ .‬וא דבריו מגומגמי לא נלמוד מה‬
‫כיו שהבליטה אינו מגופיה אלא מחמת עיקו ‪.‬‬         ‫כלו ‪ ,‬כיו שבאנו להגיה כרצונינו נעשה מטריפה‬
‫ומ"מ לא ידעתי מנ"ל‪ ,‬ג לא הראה מקו בספרו‬         ‫כשר וההיפו וכה"ג אמרו חז"ל לאו תרוצי מתרצת‬
 ‫מנ"ל הא‪ ,‬ויהיה אי שיהיה דברי זבחי שלמי‬          ‫תרי נמי הכי‪ .‬מ"מ דברי בעל זבחי שלמי ראוי‬
‫נכוני ה ואי מזחיחי אותו והרוצה להוציא ממנו‬
                                                                     ‫לו ז"ל‪.‬‬
                   ‫עליו הראיה‪.‬‬
                     ‫‪.ÈÓ˘ È˙Ó˙Á È˙·˙Î „"ÚÏ ‰‬‬   ‫‪ ˘ÈÂ‬נתלי בלשו הב"ח‪ ,‬ובאמת לשונו כלשו‬

‫‪.˜"ÙÏ ‚"Ò˜˙ ÊÂÓ˙ ‚"Î '„ ÌÂÈÏ È‰‚ „"Ó ˜"˜ ‰Ù‬‬      ‫מהרי"ו ז"ל וכמ"ש מהר" מח"ב שטועי‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬                               ‫בכוונת מהרי"ו כ טועי בכוונת ב"ח למעיי' ש‬
                                                ‫כי כל כוונת על בליטת מקו השורש‪ .‬והפר"ח קבע‬

‫˙˘‪‡Ï ‰·Â‬‬

‫]·„‪[‰ ÂÈÏÚ ‰ ‡· ˙¯˙È ÔÈ‬‬

 ‫נוטה ולא החוד בעלמא ויעיי בס' זבחי שלמי‬        ‫‪ ‰Ó‬שנסתפק ביתרת באונה עליונה‪ ,‬לא הבנתי‬
                    ‫סי' כ"ג‪.‬‬
                                                ‫אריכות דבריו על בוריי ‪ ,‬כי כל מה שפלפל‬
‫‡‪ Ì Ó‬הבודקי מומחי שבכא אמרו לי דאפי'‬             ‫בדברי הזה הוא ללא צור כי אי לנו לבקש טע‬
                                                 ‫יותר ממה דאמרו היינו רביתיה ותל"מ‪ ,‬ומעתה א‬
‫היה השורש נוטה לקמא באונה העליונה‬               ‫אי השורש נוטה לקמא הרי דינו מבואר בתשו'‬
 ‫צרי שיובח זה בעוד הריאה בתו הבהמה כי ש‬          ‫דבר שמואל )סי' צו‪ ,‬צז(שקיצר בספר לח הפני‬
‫היא נדחקת במיצר החזה בחייה‪ ,‬וכשמוציאה אותה‬      ‫סי' ל"ה סס"ק ל"א‪ ,‬וא הוא יתרת מקמא ממש‬
‫רווח לה עלמא ועי"ז נוטה לפעמי השרש למקמא‬        ‫אוסר בשמ"ח סימ ל"ה סק"כ‡‪ .‬וא עומד על‬
‫ע"כ צרי להבחי זה בעודה בבהמה במקו דוחקה‬         ‫החוד ממש וע"י נפיחה נראה דהשורש נוטה‬
‫ודברי של טע ה ‪ .‬יותר מזה אי אתי בדבר הזה‬        ‫מקמא לכאורה טריפה כמו בשארי אונות שהיתרת‬
                                                ‫נוטה לגבה ה"ה הכא במקמא‪ ,‬ודוקא שהשורש‬
             ‫כי ג הזמ אינו מופנה‪.‬‬
                   ‫‪. "‡ ȯ·„ Ë"È˘ ˙ί·· ÌÈÈÒ‡Â‬‬

‫˙˘‪‡Ï ‰·Â‬‬

                                                ‫‡‪.Á"˜Ò ‰Ï 'ÈÒ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù 'ÈÚ .‬‬
   91   92   93   94   95   96   97   98   99   100   101