Page 305 - HATAM-1

‫‪Ëϯ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה ק‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫˙˘‪˜ ‰·Â‬‬

‫]‪[˙·˘· Ô˜‰ ÁÂÏ˘ ˙ˆÓ‬‬

‫‪ „ÂÚ‬בחולי קמ"א ע"ב במאי משלחה ר"ה אומר‬ ‫˘‪„ÈÒÁ‰ ‚"‰‡Ó‰ ·¯‰ ‰"‰ ·Ë ·¯Ï Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫‪ÛÒÂÈ ‰"ÂÓ ˙"˘Î ÔÓȉ ÏÎÏÎÎ ÌÎÁ ÔÓ‡  ¯˘È‬‬
‫ברגליה‪ .‬פירש"י אפילו תלש כנפיה רק‬
‫רגליה שלימות ומשלחה ברגליה די‪ .‬ורב יהודה‬ ‫‡·„˜"˜ ‪.È" ʇ‰˘È ‡È‬‬
‫אמר באגפיה צריכי שיהי' כנפיה שלימות‬
‫שתוכל לפרוח‪ .‬אמנ רמב" )הל' שחיטה פי"ג‬ ‫‪ „"Ú‬מי שפגע בק וא יושבת על הבני ביו‬
‫ה"ה( פירש ר"ה אמר ברגליה שצרי לתופשה‬
‫ברגליה ולרב יהודה צרי לתופשה בכנפיה‬ ‫ש"ק אי מחייב בשלוח אע"ג דמטלטל‬
‫ולשלחה‪ .‬נמצא לרמב" אינו די א מפריחה‬
‫בהקשה על הק שתפרח מאליה‪ ,‬אלא צרי‬ ‫מוקצה‪ .‬תחלה נחקור במ"ש החו"י בתשובה )סי'‬
‫לתופשה ולשלחה‪ .‬וצ"ע ש בסו העמוד זיל‬ ‫סז( אי מחוייב לשלח אפילו אינו רוצה לא בא‬
‫טרו אק דליתגבהו ולקננהי וכו'‪ .‬וקשה הא‬ ‫ולא בבני ‪ ,‬או דילמא א ירצה ליקח הבני‬
‫צרי לשלוח ביד דוקא·‪ .‬וצרי לומר הת לא‬ ‫הזהירה תורה לא תקח א על הבני ‪ ,‬אבל ]א [‬
‫בעי לקיי מצות שלוח אלא לקנות פירי שובכו‬
‫ויהי' מזומ ופטור מלשלח‪ ,‬אלא משו שאסור‬ ‫לא ירצה לא זה ולא זה יניח במקומ ‪ .‬וכתב‬
‫לקנות הבני בעוד שהא רובצת עליה ‪ ,‬ע"כ‬ ‫מדקאמר חולי קל"ט ע"ב יכול ירדו אחרי'‬
‫טר הק להגביה הא ולא שקיי בזה מצות‬ ‫בהרי ‪ ,‬ת"ל כי יקרא‪ ,‬משמע מזה דמצוה עכ"פ‬
‫שלוח‪ ,‬אלא שיהיה מותר לקנות הבני ‚‪ .‬וכצ"ל‬ ‫לשלח‪ ,‬אלא שאינו צרי לרדו אחריו בהרי‬
‫לדעת הרמב" ‪ .‬וא כ מוכח דדעתו ז"ל דאי‬
‫להמציא לו ק ‪ ,‬אבל לכשיקרה לפניו צרי לשלח‬
‫חיוב לשלח א אינו רוצה ליקח הבני ‪.‬‬ ‫עכ"פ‪ .‬א מדאמרינ ק"מ ע"ב ב' סדרי ביצי‬
‫זעג"ז‪ .‬ופי' תוס' שנוטל התחתוני ומניח הא‬
‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬יש ראיה ממשנתינו סו חולי ומה‬ ‫על העליוני ‪ ,‬מוכח א אינו רוצה ליקח הבני‬
‫אי צרי לשלח‪ ,‬ע"כ יניח הא על הבני‬
‫מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה‬
‫למע ייטב ל וכו'‪ .‬והשתא אי אמרת בשלמא‬ ‫העליוני ויקח לעצמו התחתוני ‪ .‬אלו דברי חו"י‬
‫שלא הטילה תורה חיוב לשלח אלא א צרי‬ ‫ז"ל‪.‬‬
‫לעופות‪ ,‬וא"כ בשלוח הא ה"ל הפסד כאיסר‬
‫שאינו יכול לזכות מ ההפקר כרצונו א"ש‪ .‬אבל‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬רש"י בפירושו סתר עצמו‪ ,‬כי בחולי‬
‫אי הטילה תורה חיוב לכל הרואה ק ואי צרי‬
‫לעופות כלל‪ ,‬שיפנה מדרכו וישלח הא ‪ .‬א כ‬ ‫קמ"א ע"ב ד"ה יציאת רובא כתב וז"ל‪:‬‬
‫אפילו הפסד כאיסר ליכא‪ ,‬שהרי אינו חפ לא‬
‫בא ולא בבני ‪ .‬ואי משו הפסד זמנו שצרי‬ ‫דא בא אד ומצא את הא כשהיא מטילה‬
‫לבטל ממלאכתו ומהילוכו ולשלח‪ ,‬א כ מאי‬ ‫ביצתה וכבר יצא רובא חייב לשלח עכ"ל‪ .‬מבואר‬
‫פסקא דאינו אלא כאיסר‪ ,‬הלא אדהכי והכי בטיל‬ ‫דכל שבא ומצא א רובצת חייב לשלח אפילו‬
‫משווקי ‪ ,‬דכה"ג חשיב ליה חסרו כיס בפ' אלו‬ ‫אינו רוצה בבני ‪ .‬וכ משמע קצת לשו ש"ס ע‬
‫מציאות )לב‪ ,‬ב(‪ ,‬ועמג"א ה' חנוכה סימ תרע"א‬ ‫יציאת רובא הוא דאיחייב בשלוח‪ .‬משמע אגברא‬
‫סקי"ב‪ .‬אע"כ שאינו צרי לשלח א אינו רוצה‬
‫קאי שחייב במצות שלוח עכ"פ‪ .‬אמנ במס' ב"מ‬
‫בבני ‪.‬‬ ‫ק"ב ע"א פירש"י ד"ה מיציאת רובא‪ ,‬וא בא‬
‫לתפוש קוד יציאתה חייב לשלח הא וליקח‬
‫הבני עכ"ל‪ .‬משמע להדיא א אינו רוצה ליקח‬
‫הביצה‪ ,‬לא בעי לשלח‡‪ .‬ולשו ש"ס הת הכי‬
‫דייקא דאמר ע יציאת רובא הוא דאיחייבה לה‬
‫בשלוח‪ ,‬משמע דלא קאי אגברא אלא אהביצה‬
‫דאיחייבה לה בשלוח אמה מי שרוצה ליטלה‪.‬‬

‫˙˘‪˜ ‰·Â‬‬

‫‡‪ ȇ„ ÂÙÂÒ· Ê ,·Î Ìȯ·„ ˙"‰Ú Á"·¯ 'ÈÙ·Â .‡Ù 'ÈÒ ‰È¯‡ Ϙ ˙"¢ 'ÈÚ .‡·Â¯ ˙‡ÈˆÈ ÌÚ ‰"„ Ì˘ ÔÈÏÂÁÏ 'ÈÁ· Ì‚ ‰˘˜‰ ÔΠ.‬‬
‫‪.Ì˘ (¯Â˘ È"¯‚‰Ï) ÈÈÁ ÈÚ· 'ÈÚ .‰ ‰¯Ú‰ ÔÏ‰Ï '¯Â .ÌÈ ·‰ ÏÂËÈÏ ‰ˆÂ¯ ̇ ˜¯ ÁÂÏÈ˘ ˙ˆӷ ·ÈÈÁ‬‬
‫·‪.Ì˘ ‰ËÈÁ˘ 'ω Á˜Â¯ ‰˘ÚÓ 'ÈÚ .¯·„Ï ‰"„ ‡ ,‡Ó˜ ÔÈÏÂÁÏ 'ÈÁ· ‰˘˜‰ ÔΠ.‬‬
‫‚‪.ÌȈȷ· ˙ÂÎÊÏ È‡˘¯  ȇ Ô˜‰ ÁÂÏÈ˘ ˙ÂˆÓ ÌÈȘ ‡Ï „ÂÚ Ï΢ ‰"˜Ò ·ˆ¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ Í"˘ 'ÈÚ .‬‬