Page 306 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯‪Ó‬‬

‫למה לי' למכתב והבני תקח ל ‪ ,‬אלא הכי קאמר‬ ‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬משמע קצת דתלי' בפלוגתא‪ ,‬דלר'‬
‫א תשלח א תזכה ליקח ל לעצמ בני‬
‫)תנחומא כי תצא פ"י ב(‪ .‬הרי מבואר כחכ צבי‬ ‫יהודה דס"ל שלח מעיקרא משמע‪,‬‬
‫שאי מצוה בלקיחת הבני ‪ ,‬דאל"כ הרי צרי‬ ‫א"כ עיקור מצוה הוא השילוח אפילו לא ירצה‬
‫לכתוב והבני תקח ל למצוה‪ ,‬וקצת סתירה‬ ‫ליקח בני ‪ .‬א למאי דקיי"ל כרבנ דשלח תשלח‬
‫לדידי‪ ,‬דלמא הכי קאמר קרא א תרצה ליקח‬
‫בני תשלח הא ‪ ,‬וא לאו לא תתאכזר על מג ‪,‬‬ ‫לא אתי אלא לאינתוקי לאו דלא יטול‪ .‬א"כ עיקור‬
‫ומנ"ל שזוכה לבני ‪ .‬וי"ל אכתי למה לי קרא‪ ,‬אי‬ ‫קרא אינו המ"ע אלא הלאו‪ ,‬שא בא לזכות בק‬
‫להורות נת שאי המצוה כ להתאכזר פשיטא‪,‬‬ ‫ציפור‪ ,‬לא יטול הא על הבני ‪ ,‬וא עבר ונטל‬
‫דרכיה דרכי נוע כתיב ולא יעלה על דעת שציוה‬ ‫יש תקנה בשילוח ואי שו חיוב להדר אחריו‪.‬‬
‫אלקינו להתאכזר‪ .‬ואי לאסור עלינו בכל א‬ ‫ובזה נקל ליישב סתירות הנ"ל ואי להארי „‪.‬‬
‫רובצת על בני ואד ברצו נפשו רוצה לגרש‬
‫הא יהי' אסור א לא יקח הבני ‪ .‬ג זה אינו‬ ‫‪ ÔÈÈÚÂ‬רמב" בנימוקי חומש שלו )דברי כב‪ ,‬ו(‬
‫אמת‪ ,‬דכיו שיש לו שו חפ בנפשו לגרש הא‬
‫לעשות לעצמו נחת רוח‪ ,‬לא אסרה תורה אלא‬ ‫כתב עפ"י רמב" במורה נבוכי וכ"כ בס'‬
‫שלא ציותה לעשות כ ‪ .‬וא"כ יפה דרש בספרו‬ ‫החנו להרא"ה )מצוה תקמה( בטע המצוה ההיא‪,‬‬
‫שלא נתאכזר לעקור א על בני ‪ ,‬דאע"ג דאסור‬
‫שעי"ז יזכה לבני ‪.‬‬ ‫לומר על ק ציפור יגיעו רחמי ‪ ,‬והטע שלא‬

‫‡‪ Ì Ó‬בתשו' חו"י סיי טע בש ס' הזוהר‬ ‫הגיעו רחמיו על בעלי חיי כל שהוא לצור‬
‫אד ‪ ,‬דא"כ היה אסור לשחוט בע"ח‪ ,‬א גזירות‬
‫בשילוח הא לעורר ייללת אימא עילאה‬ ‫ה עלינו שלא נלמוד להתאכזר ונתק מדותינו‬
‫על בניה‪ .‬א כ מצוה להדר אחר ק כדי לעורר‬ ‫ע"ש‪ .‬והנה לפי טע זה מבואר דא אינו צרי‬
‫רחמי אימא עילאה על בניה‪ .‬ולפ"ז ליכא משו‬
‫אכזריות‪ ,‬דאפילו א לצור הנאת אד לא הגיעו‬ ‫לבני ‪ ,‬לא מיבעיא דאינו מחוייב לשלח הא‬
‫רחמי שמי על בע"ח‪ ,‬מכ"ש לצור מצוה‪ .‬א‬ ‫אלא אכזריות נמי עביד‪ .‬ובמקו שנלמוד שלא‬
‫ש"ס דיל ע"כ לא ס"ל הכי‪ ,‬דהרי להנ"ל תינח‬ ‫נתאכזר‪ ,‬אדרבא נרגיל עצמנו באכזריות ולצער‬
‫בזמ שאי בהמ"ק קיי ‪ ,‬א בזמ שבהמ"ק קיי‬ ‫בעלי חיי על מג לגרש הא מעל בניה וצער‬
‫כגו בימי דוד ושלמה דסיהרא קמה בשלימותי'‪,‬‬ ‫בע"ח דאורייתא‪ .‬אלא שכתב רמב" שלא הגיעו‬
‫וא הבני שמחה‪ ,‬ומכ"ש לע"ל במהרה בימינו‬
‫מאי איכא למימר‪ .‬וא נדחוק בזה דמ"מ צריכא‬ ‫רחמיו על ב"ח א הוא לצור האד ‪ ,‬אבל א‬
‫התעוררות לעילא‪ ,‬א"כ ר"פ שלוח הק )קלח‪ ,‬ב(‬ ‫איננו לצור אד שאינו צרי לבני אכזריות‬
‫דתנ בפני הבית ושלא בפני הבית‪ .‬ומסיק בש"ס‬
‫שהוא שלא לצור ע"ש‪ .‬וקשה הא צריכה רבא‬ ‫היא זו לגרש הא מעל בני ‪.‬‬
‫כנ"ל‪ ,‬דהוה סד"א בפני הבית לא יצטר לשלח‬
‫קמ"ל‪ .‬אע"כ ש"ס דיל לא ס"ל כזוהר הנ"ל‪,‬‬ ‫‪ ‚"Ú‡Â‬שכתבתי לעיל דלר' יהודה דשלח‬
‫וידוע היכי דפליגי הנגלה ע הנסתר‪ ,‬אי לנו‬
‫מעיקרא משמע מצוה לשלח בכנ"ל‪,‬‬
‫עסק בנסתרות והנגלות לנו ולבנינו‪.Ê‬‬ ‫י"ל ר' יהודה לא דריש טעמא דקרא ולטעמיה‬

‫‪ Ù"ÎÚÂ‬לטעמו של הזוהר בשבת וי"ט אסור‬ ‫אזיל‪ ,‬אבל לדינא נראה כנ"ל‪.‰‬‬

‫לעורר יללה לעילא‪ ,‬והס שלא להזכיר‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בתשו' חכ צבי )סי' פג( פשיטא ליה דאינו‬
‫ולא לשתמיט תנא או שו פוסק לומר בשבת‬
‫מחוייב ליקח הבני ‪ ,‬אלא יכול לשלח ג‬
‫שניה הא והבני ‪ ,‬והאי והבני תקח ל אינו‬
‫אלא כמו ששת ימי תעשה מלאכת ‪ ,‬ומוכיח כ‬
‫ממתני' אמר הריני נוטל הא ומשלח הבני חייב‬

‫ע"ש בביאור‪ .‬והרא"ה בס' החנו מייתי מדברי‬
‫חז"ל שהמקיי מצות שלוח הק זוכה לבני ‪Â‬‬
‫דכתיב שלח תשלח את הא והבני תקח ל ‪,‬‬

‫„‪.[Ï„‚‰  ȷ¯] Ô"·Ó¯‰ Ì˘· ‡ ,„Ï ÔÈ˘Â„˜ ‡"·Ëȯ 'ÈÚ .¯Á‡ ÔÙ‡· È"˘¯· ‰¯È˙Ò‰ ı¯È˙ Ì˘ ÔÈÏÂÁÏ 'ÈÁ· .‬‬

‫‪.˙·ÈÂÁÓ‰ ‰ÂˆÓ ‰ ȇ ̇‰ ˙‡ ÁÏ˘Ï ·ÈÂÁÓ Â È‡ ÌÈ ·‰ Á˜ÈÏ ‰ˆ¯ ‡Ï ̇„ ‡ ,ËϘ ÔÈÏÂÁ Ô"¯‰ 'ÈÁ· ¯‡Â·Ó ÔΠ.‰‬‬

‫‪Ô˙Â È ‡ ÌÈ · ÍÏ Ôȇ ̇˘ ÂÊ ‰ÂˆÓ Ï˘ ‰¯Î˘ Ô˙Ó ‰Ó :( ‡˜ÒÈÙ) ‡ˆ˙ ÈÎ ˙˘¯Ù ‰·¯ [˘¯„Ó·] ˘¯ÂÙÓ :ȯ·Ú‰ ·Ï ˙‰‚‰· .Â‬‬
‫‪.ÍÏ Á˜˙ ÌÈ ·‰ ˙‡Â ÏË ‰˙‡ ¯Î˘ ‰Ó ,̇‰ ˙‡ ÁÏ˘È ‡Ï˘ ¯Ó‡ ˘ ,ÌÈ · ÍÏ‬‬

‫‪˙ÓÈȘ ̇ ‡ÓÂÁ ˙ '¯ ¯Ó‡ ‡"„" :Ê 'ÒÙ Ì˘] ‚"‰Î· ‰ÂˆÓ ˜"‡ Ï"Ê Â‰Èχ ˙‡ ÁÂÏÈ˘ ̯‚ ‡ˆ˙ ÈÎ ‰·¯· :ȯ·Ú‰ ·Ï ˙‰‚‰· .Ê‬‬
‫‪.['ÂΠ‡Â·È˘ Ë"ÏÊ Â‰Èχ ˙‡ ¯‰ÓÓ ˙‡ ˙‡Ê‰ ‰ÂˆÓ‰‬‬