Page 328 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫¯‪˙Âχ˘ ·Ò‬‬

‫בלא"ה‪ ,‬אלא שהסמ"ע ש דחה דברי רמ"א‬ ‫טע כעיקר משו דבת יומא נמי אי אפשר דלא‬
‫יע"ש‪ .‬וכל זה אי שווי החבית הוא יתר משתות‬ ‫פגמה פורתא‪ .‬ובנדו דיד כבר כתבנו דלא שיי‬
‫דבלא"ה לא בטל מקח והוא מבואר‪ ,‬נמצא שהכל‬
‫נות טע לפג ‪.‬‬
‫בהיתר‪ .‬ויעיי בש"ע ח"מ רס"י ר"ט‪.‬‬
‫˙· ‡ לדינא דנראה לדינא דאיסורא עבדי במה‬
‫‡‪ Ì Ó‬א לא נעשית המכירה באופ הנ"ל‪ ,‬אי‬
‫שהשהו החבית בבית ‪ ,‬מ"מ אי ללמוד‬
‫נמי נעשית כנ"ל אלא ששתו ממנו בפסח‪,‬‬ ‫מכא איסור שהיי' לשאר דברי המתבשלי‬
‫וא"כ ממ"נ אי לא מכרו הרי שהיי' באיסור‪ ,‬ואי‬ ‫בכלי חמ כשומ מהות וכדומה‪ .‬זה אינו‪,‬‬
‫הי' מכור לגוי והוא הסתפק ממנו בלא רשות‬ ‫דסמכינ אסת כלי שאינ בני יומ ונ"ט בנ"ט‬
‫הגוי הרי נעשה גזל על כל החביות וק לי'‬ ‫דהיתירא‪ .‬דנהי דלעני אכילה לא סמכינ אהנ‬
‫ברשותי' לאונסי ‪ ,‬וה"ל חמצו של גוי בביתו של‬ ‫סברות כמו שכתב מג"א במקומו )סי' תמ"ז‬
‫ישראל וקבל עליו ישראל אחריות דאסור‪ ,‬ומה"ט‬ ‫סקכ"ד(‪ .‬מ"מ לעני שהיי' יש לסמו ‪ .‬אבל הכא‬
‫נמי אי לסמו כלל אבטול ולצרפו לשארי‬ ‫לא מהני הנ התירי משו שהוא דבר חרי‬
‫התירי ‪ ,‬משו דחזר וזכה בו כשהסתפק ממנו‪,‬‬
‫על כ צריכי אנו לעיי בשריותא דהאי חביתא‬ ‫כנ"ל‪.‬‬
‫להיותו הפסד מרובה וחמ לאחר הפסח קנסא‬
‫‪ ‰ ‰Â‬נחזי מה דקמ אחרי שכבר השהו ועבר‬
‫דרבנ בעלמא הוא ע"כ כחא דהיתרא עדי ‪.‬‬
‫עליו הפסח‪ .‬הנה פר"מ החליט שלא היה‬
‫]‪[ÔȘ˘Ó ¯‡˘· ‰ÏÚ‚‰‬‬ ‫בכלל מכירה‪ .‬ובזה יש לעיי א כתב שטר‬
‫מכירה עפ"י נוסח הנדפסת בסו ס' קט קונטרס‬
‫‪ ‰‡¯ Â‬לצר איזה סברות אשר בצירו כול‬ ‫הסמ"ע‪ ,‬היא הנוסחא אשר תקנה מ"ו הגאו‬
‫מו"ה נת אדלער זצ"ל הכ"מ‪ ,‬וש נאמר שנמכר‬
‫יצא כנוגה צדקו‪ ,‬והוא כבר הזכיר פר"מ‬ ‫כל מה שיש בו חשש חמו או תערובות חמ‬
‫שכבר נתבשל כמה פעמי יי"ש של שוועשב‬ ‫ואפילו הנדבק בדופני הכלי ‪ ,‬או שהיה לו נוסחא‬
‫בהיורה קוד לבישולו של זה שהשהה בפסח‪,‬‬ ‫אחרת קרובה למשמעות הנ"ל‪ ,‬או התנה בעל פה‬
‫נמצא שהפסיקו בכמה בישולי בי חמ ליי"ש‬ ‫ע הקונה באופ שנשמע ממנו כנ"ל‪ ,‬א"כ הרי‬
‫הלז שאנחנו דני עליו‪ .‬והנה רמב" ורשב"א‬ ‫ג החבית הזה בכלל דהאי לישנא טופיינא‬
‫פליגי אי מהני הגעלה בשאר משקי ‪ ,Ê‬וראיות‬ ‫לטפויי אתי לומר אפילו מה שיש בו רק חששא‬
‫הרשב"א דמהני מש"ס דזבחי צ"ו ע"ב דאמרינ‬ ‫בעלמא‪ .‬ואילו נודע ונתברר שג בזה יש חשש‬
‫בקדשי דוקא במי ולא ביי ולא במזוג‪,‬‬ ‫חמו הרי הגוי יכול להוציאו בדייני מהישראל‪.‬‬
‫והרמב" פליג מובא בר" ס"פ כל הבשר‪ ,‬ועיי‬ ‫אע"ג דלכתחלה היה נכו לדקדק בדמי שלא‬
‫באריכות מ"ש רשב"א במשמרת הבית )בית ד(‬ ‫יהיה בו אונאה המבטלת המקח‪ ,‬דגוי המאנה‬
‫ריש שער ד' והרמ"א בא"ח סי' תנ"ב )ה( הסכי‬ ‫חוזר המקח כמבואר )חו"מ רכז‪ ,‬כו(‪ .‬מ"מ בדיעבד‬
‫להתיר בדיעבד עכ"פ וכ הוא בפר"ח ש ושארי‬ ‫סגי בהכי דאנ סהדי דישראל מוחל לו האונאה‬
‫וכאילו התנה הגוי ע"מ שאי ל עלי אונאה דעל‬
‫אחרוני ‪.Á‬‬ ‫מנת כ כתב הישראל דג כל דבר שיש בו חשש‬
‫חמו מכר והוא לא ידע מה הוא‪ .‬אע"ג דאפשר‬
‫‪ ‰ ‰Â‬הכא לכאורה לעני איסור שתייה בפסח‬ ‫שא ידוע לו מה הוא יעלה לס מרובה מ"מ‬
‫מכר לו באות הדמי וה"ל כהתנה כ ‪ .‬ובר מ‬
‫וכ לאיסור שהייה לכתחלה בודאי אי‬ ‫די אי אונאה במכירת חמ דה"ל כמוכר מפני‬
‫לעשות שו סני להתיר ע"י שבשלו בו כמה‬ ‫דוחקא דאי בו אונאה כמבואר בש"ע ח"מ סי'‬
‫פעמי יי"ש משוועשב מתרי טעמי‪ ,‬חדא דדוקא‬ ‫רכ"ז ס"ט‪ .Â‬וג לפי פשטיות לשו רמ"א סי'‬
‫בשאר משקי שהמשקי כבריית ‪ ,‬משא"כ‬ ‫רכ"ז סי"ט‪ .‬א"כ בכה"ג אי מוציאי מיד המאנה‬
‫כשהמי נשתנו כגו הכא שנתבשלו בו שוועשב‬
‫ניטל כח ואינ מפליטי ‪ ,‬וכה"ג אפילו רשב"א‬

‫‪.‚Ș 'ÈÒ ÔωÏ Ê"Ë˜Ò ÁÓ˙ 'ÈÒ ·˜ÚÈ ˜Á '¯Â .ÈÂ‚Ï ˙¯Î·Ó ˙¯ÈÎÓ· ‚"‰Î ‡"È˘ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .Â‬‬
‫‪.· ,Á˜ ÔÈÏÂÁ Ô"·Ó¯‰ 'ÈÁ· ‰"ÎÂ È ‰Ó ‡Ï„ ¯·Ò Ô"·Ó¯‰„ ,Ô"·Ó¯‰ ÌÚ Ù"Ú· ‰Ê· ÂÁÂÎÈ ‡È·‰ ‚˜˙ 'ÈÒ ‡"Á ‡"·˘¯‰ ˙"¢· .Ê‬‬

‫‪.Ô"·Ó¯‰ ÌÚ ÌÈÎÒ‰ „"˘ „"· ˙È·‰ ˜„·· ‰"‡¯‰Â‬‬
‫‪.‡"·˘¯‰ ˙Ú„· Î"˘Ó ‚Ù 'ÈÒ ˜"„‰Ó ‡"Ú¯ ˙"¢ '¯ .Á‬‬