Page 332 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫¯‪˙Âχ˘ ÂÒ‬‬

‫כעיקר לאו דאורייתא אבל למ"ד טע כעיקר‬ ‫ואפילו ע"י ישראל במגמע ופולט עיי ט"ז ר"ס‬
‫דאורייתא‪ ,‬נהי דלאו ליכא‪ ,‬עשה מיהו איכא‪.‬‬ ‫צ"ח‪ ,‬ובדרבנ כי האי שאפילו לא ביטל אינו אלא‬
‫וא"כ ש חמ עליו בוודאי סברת הכ"מ אמת‬ ‫קנסא דר"ש קנסא קניס והשתא שכבר ביטל ואינו‬
‫אלא משו חשש הערמה א"כ יש לסמו בלי‬
‫וג הה"מ מודה‪.‬‬ ‫פקפוק אטעימה וא אי בו טע יש להתיר‬

‫‪ ˘"ÓÂ‬חק יעקב )סי' תמב סק"א( דליכא בל יראה‬ ‫להדיא‪.‰‬‬

‫בתערובות חמ אא"כ נתערב ממשו ולא‬ ‫]‪[È"·Â È"· ÔÈ ÚÏ ¯˜ÈÚÎ ÌÚË‬‬
‫טעמו‪ ,‬רצונו לומר לאפוקי טע שנבלע בכלי‪,‬‬
‫אבל שכר שנתערב בדבש זהו נקרא ממשו לעני‬ ‫‡‪ Ì Ó‬א יטעו בו טע חמ צע"ג להתיר‪,‬‬
‫זה‪ .‬ועיי לשו מג"א סי' תמ"ז סק"ז‪ ,‬ה"נ כוונת‬
‫החק יעקב‪ .‬אבל כל שיש בו ממשות כגו בנידו‬ ‫דהכ"מ )הל' חו"מ פ"ד ה"ח( בש הרמ"‬
‫שלפנינו‪ ,‬אי ספק דהוה תערובות חמ דעובר‬ ‫כתב‪ ,‬דאפילו לרמב" דס"ל טע כעיקר לאו‬
‫דאורייתא‪ ,‬מ"מ בל יראה עובר עליו שהוא‬
‫עליו בל יראה דאורייתא לדעת הש"ע‪.Ê‬‬ ‫מצור ממילא ומביאו מג"א רס"י תמ"ב‪ .‬ואי כ‬
‫דעת הה"מ דס"ל כיו דלרמב" הטע אינו‬
‫‪ Ó"ÓÂ‬הואיל והוא הפסד מרובה נ"ל לדו להקל‪,‬‬ ‫כעיקר האיסור‪ ,‬א"כ איננו חמ ולא שיי בל‬

‫שהרי ביטל והפקיר כדי תורה ורק‬ ‫יראה‪.Â‬‬
‫חיישינ לערמה‪ ,‬והכא שעשה שליח למכור‬
‫וסבור הי' שכל חמ שיש לו נמכר ורק כל‬ ‫‡‪ Ì Ó‬סברת הרמ" כיו דהאיסור ניכר ע"י‬
‫הנשאר ברשותו ע"י שו סבה יהי' הפקר ובטל‪.‬‬
‫א"כ למה לו להערי ולשקר כיו שלדעתו חבית‬ ‫הטע הרי כא חמ לפנינו‪ ,‬ונהי‬
‫זה נמכר‪ ,‬וא שלוחו עיוות איהו מה הו"ל‬ ‫באכילה לא נאסר דחצי שיעור אינו אסור אלא‬
‫למיעבד‪ .‬ועיי בתשו' שבסו ספר מנחת יעקב‬ ‫משו דחזי לאיצטרופי והאי דמעורב ביותר‬
‫)סי' ו( וג בנב"י קמא ותנינא נמצאו קולות כאלו‪.‬‬ ‫מכדי אכילת פרס א"א לבוא לידי שיעור לעול‬
‫ולבעל העיטור )ח"ב הל' ביעור חמ ד קכה ע"ב(‬ ‫בהאי תערובות‪ ,‬אע"ג דמ"מ חזי לאיצטרופי ע‬
‫דמייתי בטור )סי' תמח( ס"ל בלא"ה דחמ ]של‬ ‫פחות מכזית חמ בעי ‪ ,‬מ"מ כיו דבהאי‬
‫גוי[ שעבר עליו הפסח לא קנסו אלא באכילה‬ ‫תערובות לא שיי צירו לעול ‪ ,‬משו"ה הטע‬
‫ולא בהנאה ועיי בית יוס ‪ ,‬ונהי דלא קיי"ל‬ ‫אינו כעיקור לעני איסור אכילה‪ .‬אבל לעני בל‬
‫כוותי'‪ ,‬מ"מ נ"ל בהפסד מרובה ונידו כנ"ל נהי‬ ‫יראה הרי כזית לפנינו בכל זה ועובר עליו בבל‬
‫דישראל לא ישתה ממנו אלא ימכור החביות כמו‬ ‫יראה דאורייתא‪ ,‬והרב המגיד דפליג היינו או‬
‫שהוא לנכרי אושפיזא במקו שלא ישראלי‬ ‫דסבירא ליה דטע כעיקר לאו דאורייתא אינו‬
‫שכיחי לשתות בביתו‪ .‬ודמי שווי החמ שבתוכו‬ ‫מטע הנ"ל‪ ,‬אלא הרי הוא כעבר ובטל אע"פ‬
‫ית לקופת צדקה של רבי ‪ ,‬באופ שהוא לא‬ ‫שטעמו ניכר‪ ,‬וא"כ אי שמו חמ ואפילו לעני‬
‫יהנה ממנו וג לא יהיה לו טובת הנאה מהעני‬ ‫בל יראה‪ ,‬או ס"ל טעמא דהחמירו בבל יראה‬
‫המקבל אלא יתננו לקופת הצדקה דרבי וה'‬ ‫משו דלמא אתי למיכל מיניה וכמו שכתב הר"‬
‫טע זה ריש מסכת פסחי ‪ ,‬וכיו דטע כעיקר‬
‫הטוב יכפר בעדו‪ ,‬כנלע"ד‪.‬‬ ‫לאו דאורייתא לא שיי ב"י‪ .‬זהו סברת הרב‬
‫המגיד‪ .‬וע"כ לא פליגי אלא למא דאמר טע‬
‫‪Ô¢Á¯Ó Á"¯„ '· '· ÌÂÈÏ È‰‚ ·"Ù „"Ή‬‬
‫˙˜ˆ"‪.˜"ÙÏ Á‬‬

‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫‪.Θ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯ .‰‬‬

‫‪'ÈÚ .ÔÂÈÚ ÈÏ ‰Îȯˆ  ȷ¯ ˙ ÂΠ:ÛÂÒ·Ï ·˙Î Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„· ‡˙ÏÈÓ ‰ÈÏ ‡¯È¯· ‡Ï„ ÔÂÈΠÍ"Ó¯‰ ȯ·„ ‡È·‰ Î"‚ Ì˘ Ó"Ó· .Â‬‬
‫‪'ÈÒ ÁÒÙ È È„ Á"‡ ‰ È· ȯӇ ,‡È ‰ÂˆÓ Á" Ó ,Â"˜Ò ‰Ó˙ 'ÈÒ ·¯‰ Ú"Â˘Ï ‡"˜ · ,‚Ó ÌÈÁÒÙ È" Ù ,·Ó˙ 'ÈÒÏ ‰ÁÈ˙Ù· ‚"Ó¯Ù‬‬

‫‪.„ÂÚ „ 'ÈÒ ‡"Á ˙˘Á¯Ó Ê‬‬

‫‪.‡"Î‡Ó 'Ï‰Ó Â"ËÙ¯ ÍÏÓ‰ „È ‰ 'ÈÒ Í¯· ˙Á Ó ,Ë Û„ „„ ˙ÏÁ ÏÚ·Ï ¯˜ÈÚÎ ÌÚË Ò¯Ë Â˜ ,ÁÙ 'ÈÒ Á"·Ï¯‰Ó ˙"¢ 'ÈÚ .Ê‬‬
‫‪.„"Ù ‡"Á ˙·¯Ú˙‰ ¯Ú˘ ԉΠ˙Á Ó ‡"˜Ò ·Ó˙ 'ÈÒ ÁÒÙ 'ω Á"Â˜Ó '¯Â‬‬