Page 330 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫¯‪˙Âχ˘ „Ò‬‬

‫נשאר בו מה שבגדנפא או מה שלא היה בכח‬ ‫לשאור השני‪ ,‬משא"כ כא שא לא יצאה כל‬
‫המי המעורבי ע שוועשב להפליט‪ .‬מ"מ‬ ‫הפליטה בראשונה מה שיפלוט עכשיו הוא נבלע‬
‫אומד דעתינו היא שהוא רק משהו‪ .‬ובלאה"נ‬ ‫בעי לתו השוועשב ‪ ,‬ועוד הת הקילו בחמ‬
‫כתבו תוס' גבי קדרות בפסח דהבלועה בקדרה‬ ‫שעבר עליו הפסח ואח"כ נתערב משא"כ הכא‬
‫נעשה האיסור בתערובות הזה וקנסינ לי' בי'‬
‫מחשב משהו‪.‬‬ ‫עצמו‪ .‬מ"מ יש לצר ולסמו אשארי התירי ‪.‬‬

‫‪ ÏÎÓ‬הלי טעמא נ"ל להתיר‪ .‬והיינו א אפשר‬ ‫‪ ˘"ÓÂ‬לעיל דעכ"פ לא עביד לי' גדנפא ולא מלא‬

‫בקל למכרו לנכרי באופ שלא יחזור‬ ‫היורה על כל גדותיו‪ ,‬הנה דעת הראב"ד‬
‫וימכרנה לישראל טבא הוא‪ .‬וא לאו נתירנו ג‬ ‫דבכל קדירות איסור אי משערי רק במה דנפק‬
‫בשתי' לישראל‪ ,‬וכל זה בתנאי שיסונ בתחילה‬ ‫מיני' באומד יפה‪ ,‬לא נגד כל הקדירה‪ ,‬אלא‬
‫במסננת של בגד פשת כדי להסיר מש פירורי ‪,‬‬ ‫שהרשב"א בחידושיו לחולי בד צ"ז הסביר‬
‫ונהי דלא חששנו להו בדיעבד‪ ,‬מ"מ זהו לכתחלה‬ ‫הדבר לאיסור וז"ל‪ :‬ונ"ל דבקדרה שבלעה‬
‫מאיסורי תורה ודאי אית ל ע"כ למימר בדידי'‬
‫שהרי יכול הוא להסיר ע"י מסננת‪.‬‬ ‫משערי ולא במאי דנפק מיני' היכא דליכא יותר‬
‫מאחד בדידי' מיהת וכו' וכיו דאית ל למימר כ‬
‫‪ ˘"Ó‬א המלמד שהורה בטעות חייב לשל‬ ‫עד דאיכא טפי מעל חד בדידי' לצאת ידי ספיקא‬
‫דאורייתא אית ל למימר נמי הכא כי איכא טפי‬
‫לבעה"ב הפסדו‪ ,‬לא ידעתי מהיכי תיתי‬ ‫מחד בדידי' וכו' וכיו שכ א באיסורי שעיקר‬
‫יתחייב לשל ‪ ,‬הלא דינו מבואר בש" ח"מ סי'‬ ‫מדבריה ושיעור מדבריה אית ל למימר הכי‬
‫כ"ה בכלל העולה ס"ק ו' יע"ש‪ .‬מ"מ צרי‬ ‫דכל מדת של חכמי כ היא‪ ,‬עכ"ל לענינינו‪.‬‬
‫להזהיר בני עירו שלא ירגלו לעשות דבר עפ"י‬ ‫הרי דג הרשב"א לא כתב דמדינא לא משערי‬
‫מורי כאלה‪ ,‬כ"א לפני מרא דאתרא שיש בידו‬ ‫באומד יפה אלא משו חומרא ולא פלוג‪ ,‬והכא‬
‫רשות והתרה ובקי בהלכות ודיני ‪ ,‬והרבה יש‬ ‫דידענא שכבר נקלש איסורו טובא עכ"פ‪ .‬ואי נמי‬

‫לדבר מזה ואי כא מקומו‪.‬‬
‫‪ıÙÁ· „Â‡Ó „¯ˉ „"Ή ÂÓÂÏ˘ ÂÏ ˙ÂÙ˘È '‰‬‬

‫¯·‪.˜"ÙÏ ‡"Ò˜˙ È"·ÓÏ ·"Ó '‰ ÌÂÈ „"Ó ,‬‬
‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

‫˙˘‪˘ ‰·Â‬‬

‫]˘‪[ıÓÁ ˙·Â¯Ú˙ ¯ÎÓ ‡Ï˘ ÁÈÏ‬‬

‫חמ שבחביות הנ"ל רק שבעה"ב ביטל חמצו‬ ‫˘‪‰¯Â˙· ‚ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ ‰"‰ È„È„ÈÏ Ë"ΠÌÂÏ‬‬
‫כדינו ויש עתה ספק מה דינו של חביות יי"ש הנ"ל‬ ‫‪.È" ˘¯È‰ È·ˆ ‰"ÂÓ ˙"˘Î ‰¯˘È ‡¯·Ò ÏÂÙÏÙ‬‬
‫אחר הפסח כי הוא הפסד מרובה‪ ,‬אלו תוכ דבריו‪.‬‬
‫˘‡‪ ÏÂ‬נשאלתי מאת רו מעלת כ"ת‪ ,‬א' נת‬
‫‪ ‰¯Â‡ÎÏÂ‬עד ששאלני על תערובות חמ הנ"ל‬
‫רשות לשליח למכור חמצו לנכרי והי' לו‬
‫שאפשר למצוא לו פתחי התירי‬ ‫חביות יי שר שהוא מעורב בו יי"ש מתבואה‬
‫מטע תערובות‪ ,‬ישאלני על כל חמצו חמ גמור‬ ‫שהוא תערובת חמ פחות מס' מונח בחצרו של‬
‫גוי‪ .‬והשליח הזה שמכר החמ לנכרי א' ועשה‬
‫של בעה"ב הנ"ל‪ ,‬דכיו שצוה ומינה השליח‬ ‫שטר מכירה בלשו הגר‪ ,‬ויע לא ידע שפת הגרי‬
‫למכור כל חמצו והוא לא מכר רק קצת והשאיר‬ ‫על בוריו לא יכול לכתוב בשטר נוסח שיהיה נכלל‬
‫החביות הנ"ל‪ ,‬הו"ל כאומר לשלוחו זבי לי כורא‬ ‫במכירתו ג תערובת חמ ‪ ,‬רק כתב נוסחא‬
‫ואזיל וזבי לי' ליתכא במס' כתובות צ"ט ע"א‬ ‫שמשמעותו שהוא מוכר כל המטלטלי שיש לו‬
‫בחדרי מיועדי ‪ .‬כ העתיק מעלתו מלשו הגר‬
‫ופסק בש"ע חו"מ סי' קפ"ב ס"ט דלא קנה‬ ‫ללשו הקודש‪ .‬והנה כיו שלא נמכר תערובות‬
‫לוקח‡‪ ,‬והנה ג"כ לא קנה הלוקח ונשאר חמצו‬

‫של בעה"ב ועבר עליו הפסח וצ"ע לכאורה‪.‬‬

‫˙˘‪˘ ‰·Â‬‬
‫‡‪ÁÏ˘Ó‰ ˙Ú„ Ô È„Ó‡„ Ë¢Ù ,‰Ê· Âȯ·„ ˜„ˆ ‡Ï „"ÚÙÏ :Ï"Ê ԇΠ ȷ¯ Î"˘Ó ÏÚ ¯ÈÚ‰ ‚Î 'ÈÒ ‡"Á ‰Ú„ È¯Ú˘ ˙"¢· .‬‬
‫˘¯ˆ‪‰¯Ù· Á˜Ó ÏÂËÈ· ˘˘Á Ôȇ„ (È˘‡ ·¯ ‰"„ ‡ ,‡Ú) Ê"Ú· 'ÒÂ˙‰ '΢ ‡Ó‚„Π„·ÚÈ„· ˙ˆ˜Ó‰ Â˙‡ ¯ÂÎÓ Ù"ÎÚ 'È‰È˘  Â‬‬