Page 338 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫‪˙Âχ˘ ·¯Ú‬‬

‫היינו שלא ליתנו לו על תנאי עכ"ל‪ .‬כוונתו‬ ‫אבל איננו יכול לבערו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ופליגי פוסקי‬
‫מבואר דהערמת מכירה זו היא היתר גמור מ‬ ‫בפירוש המכילתא דמתיר חמצו של ישראל בבית‬
‫התורה בלי שו פקפוק שהוא מוכר מכירה‬ ‫נכרי‪ .‬ורצה רמב" בחומש להתיר מ התורה‬
‫גמורה באחד מהקניני שהגוי קונה‪ ,‬אע"פ‬ ‫ישראל שהפקיד חמצו ביד נכרי‪ .‬והרא"ש )פסחי‬
‫ששניה יודעי שרוצי בחזרת החמ לאחר‬ ‫פ"א סי' ד( וכל הפוסקי מחולקי ולא התיר‬
‫הפסח‪ ,‬מ"מ השתא מכור הוא‪ ,‬ויכול הלוקח‬ ‫המכילתא אלא חמצו של ישראל בבית נכרי‬
‫למכרו ולאוכלו להקדישו להאבידו מבלי מוחה‪,‬‬ ‫שהלוה עליו והרהינוהו אצלו וע"פ תנאי‬
‫אלא שהוא אוהבו ואינו עושה כ ומשמרו עד‬ ‫המפורשי בזה‪ ,‬וזולת זה חייב ברשותו אע"פ‬
‫לאחר הפסח וחוזר ומכרו לישראל היתר גמור‬ ‫שאינו ביתו‪ ,‬וביתו אע"פ שאינו ברשותו והכי‬
‫הוא בלי פקפוק‪ .‬ואחריות החמ כל ימי הפסח‬
‫על הגוי‪ ,‬ואפילו בפירוש יכול לומר להגוי א‬ ‫קיי"ל‪.‬‬
‫נשאר החמ ביד עד אחר הפסח ותרצה למוכרו‪,‬‬
‫אז קרוב לודאי שאקחנו ממ במקח השוה·‪.‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬רשותו דמכילתא היינו ביתו ומקומו‪,‬‬
‫וכתב רמב" בפירוש המשנה ריש פרק כיצד‬
‫מערימי )תמורה פ"ה מ"א( כל הערמה של היתר‪,‬‬ ‫וחמצו שכתב מכילתא ר"ל שלו‬
‫ומרמה של איסור ע"ש‪ .‬ויש מקומות שאסרו‬ ‫ובאחריותו‪ .‬אבל בלשו הפוסקי וכ מ"ש אני‬
‫חכמי להערי להפקיע איסור דאורייתא כדי‬ ‫לעיל בזה ביתו היינו מקומו של הנחת החמ ‪,‬‬
‫שלא יפרוצו וא עבר והערי איסור דאורייתא‬ ‫ורשותו היינו למי ששיי או בקני או בקבלת‬
‫אי כא אלא איסור דרבנ ‪ .‬ובמעשר שני מצוה‬ ‫אחריות‪ .‬וע"ד משל ישראל מכר חמצו לנכרי‬
‫להערי משו דכתיב בפדיונו ברכה כמו שאמרו‬ ‫בקני סודר ונשאר החמ בביתו של ישראל בלי‬
‫בירושלמי והוא במתני' דהי' עומד על הגור‬ ‫אחריות והוא קנוי להגוי הרי זה בביתו של‬
‫)מעשר שני פ"ד מ"ה(‪ .‬וכא בחמ התירו הערמה‬ ‫ישראל ולא ברשותו שכבר סילק רשותו ממנו‪.‬‬
‫וההיפו ישראל קנה חמצו של גוי בקני סודר‬
‫להדיא‚‪.‬‬ ‫ועודנו בבית הגוי הרי זה ברשותו של ישראל‬
‫ואינו בביתו‪ ,‬אלא א השאיל לו המוכר הנפקד‬
‫‪ Î"ÚÂ‬היה קשה )לרבינו ירוח ( ]לב"י[ מה‬ ‫מקומו למפקיד שהוא הלוקח‪ .‬ומכ"ש יחד לו‬
‫בית בביתו או אפילו קר זוית ה"ל ג ביתו של‬
‫ובלבד שלא יערי דקאמר בה"ג הרי‬
‫הערי והערי והתירו חכמי הואיל ויצא‬ ‫לוקח‪.‬‬
‫מרשותו של ישראל לגמרי‪ ,‬רוצה לומר מרשותו‬
‫וכוחו ע"י קני גמור וקנאו הגוי מ התורה‪ ,‬דהאי‬ ‫]‪[‰¯ÂÒ‡ ‰Ó¯Ó ˙¯˙ÂÓ ‰Ó¯Ú‰‬‬
‫רשותו אינו רוצה לומר ביתו כי בספינה ה‬
‫יושבי ‪ ,‬אלא מרשותו וכחו היינו שמכרו‪ ,‬וא"כ‬ ‫‪ Ï"ÊÂ‬תוספתא )פסחי פ"ב ה"ו ז( דמייתי ב"י סי'‬
‫מאי ובלבד שלא יערי דקאמר‪ ,‬ותיר שלא יתנה‬
‫תמ"ח‪ ,‬ישראל ונכרי בספינה וחמ ביד‬
‫עמו בהדיא קאמר‪.‬‬ ‫ישראל הר"ז מוכר לנכרי או נותנו לו במתנה‬
‫וחוזר ולוקח ממנו אחר הפסח‪ .‬וכתב עליו בה"ג‬
‫‪ ‰ ‰Â‬א התנה עמו בהדיא ג בזה יש ב'‬ ‫)הל' פסח( ובלבד שלא יערי ‡‪ .‬וכתב )רי"ו( ]ב"י[‬
‫ואיני מבי דברי בה"ג‪ ,‬דהא שרי ליתנו לגוי‬
‫דרכי ‪ ,‬א' שאומר לו ותחזירהו לי אחר‬ ‫במתנה ולחזור וללקחו אחר הפסח ואי ל‬
‫הפסח זה עובר על בל יראה ובל ימצא‚*‪ ,‬א א‬ ‫הערמה גדולה מזו‪ ,‬ואפ"ה שרי מאחר שהוציאו‬
‫אומר על מנת שתחזירהו לי‪ ,‬ה"ז מכירה גמורה‬ ‫מרשותו לגמרי‪ ,‬ואפשר דשלא יערי דקאמר‬
‫לחלוטי אלא שצרי לקיי תנאו‪ ,‬ויש ביד‬

‫˙˘‪‚Ș ‰·Â‬‬
‫‡‪‡˙ÙÒÂ˙‰ Ì˘· ‰"Π.‡˙ÙÒÂ˙· ÂÈ ÙÏ ‰È‰ Í΢ ‡Ï‡ ,‡˙ÙÒÂ˙Ï Â˘Â¯ÈÙ ‰Ê Ôȇ˘ ‰‡¯È ·"Ù ÁÒÙ 'ω ˙ÂÏ„‚ ˙ÂÎω· ÔÈÈÚÓ‰ .‬‬

‫·‪„ÂÚ·Â [20 'ÓÚ Ì˘ ‡Â·Ó '¯ .ËÓ˘ Â"„·Â "ÁÓ˘ ·Ï" ÔÂÎÓ ˙‡ˆÂ‰· ‡" ˘˙ ˙ ˘· Ï"ÂÈ˘] ‡ ,ÁÎ ÌÈÁÒ٠χ Á  ȷ¯ 'ÈÙ‬‬
‫¯‡˘‪11 'Ú‰·Â "ÌÈÁÒÙÏ Á"¯ ÈÙÓ ÌÈ˘„Á ÌÈÚ˘" ¯Ó‡Ó· („¯-‚¯ '·ÂÁ) ‰È¯ÂÓ· ‰Ê· „ÂÚ Î"˘Ó .3 ‰¯Ú‰· Ì˘ È˙ Ȉ˘ ÈÙÎ ÌÈ Â‬‬

‫˘‪‰È‰ Ì"ÂÎÚ‰ ̇˘ ‡È‰ ‰ ÂΉ„ ¯‡Â·Ó ‡Ó˘˙ 'ÈÒ ‡"Á Ê"‡·Â .‡˙ÙÒÂ˙‰ ¢¯ÈÙ˘ ‰Ó Ì˘ ȯȇӷ ‡"·Ëȯ‰Ï ÒÁÂÈÓ· '¯Â .Ì‬‬
‫¯‪.ÂÓˆÚÏ Â·ÎÚÏ ÏÂÎÈ ‰È‰ ‰ˆÂ‬‬

‫·‪.˜ÏÁÏ ˘È Èχ .ÔÎ ¯ÓÂÏ ¯ÂÒ‡„ ‰¯Â‡ÎÏ ‰‡¯ Â"‰ „"ÈÙ Ó"ÂÁ 'ω ÁÂ Ó Â È·¯Ó .‬‬
‫‚‪.ÂÙÂÒ· È ‰Ó ‡Ï ‰"„ ‚ 'ÈÚÒ ÁÓ˙ 'ÈÒ Ï"‰··Â Ê˘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï '¯ .*‚ .‰Ó¯Ú‰ ÔÈ Ú· ·Ò 'ÈÒ ÏÈÚÏ Ò"˙Á‰ ˘"ÓÚ .‬‬