Page 341 - HATAM-1

‫‪‰¯Ú ¯ÙÂÒ‬‬ ‫תשובה קיד‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫בעיניו כאילו הוא עפר ואיננו שלו כלל‪ ,‬וזה יהיה‬ ‫הסלת הנ"ל לגוי‪ ,‬והנה המעות מונחי עדיי‬
‫מוסכ בלבו בהסכמה גמורה שרירא וקיימא‪ .‬ואז‬ ‫בידי ישראל המוכר וממתי על יד תשובתינו א‬
‫אפילו החמ כמוס באוצרותיו חתו במרתפו‬
‫אינו עובר עליו‪ ,‬וממילא דמותר אחר הפסח‪.‬‬ ‫מותר ליהנות מהחמ ההוא או לא‪.‬‬
‫ואלו ה דברי המסורי ללבו של אד שנאמר‬
‫בה ויראת‪ ,‬א חז"ל ירדו לסו דעתו של אד ‪,‬‬ ‫˙˘‪ .‰·Â‬ראשו תחלה נאמר כי המורה חש‬
‫כי כשהאד יודע בעצמו שלאחר הפסח יהיה‬
‫מותר לו באכילה או אפילו בהנאה‪ ,‬ממילא אינו‬ ‫לסולתא דבעה"ב ולא חש לקמחי' של‬
‫נחשב בעיניו כעפר וכדבר הבטל‪ .‬אעפ"י שאמר‬ ‫עצמו‪ .‬כי ממה נפש ‪ ,‬אי הי' ס"ל שאי שו‬
‫בפי' כל חמירא ליבטל וליהוי הפקר כעפרא‪ ,‬מ"מ‬ ‫חשש חמו בהסלת‪ ,‬או שערב פסח אחר חצות‬
‫לבו בל עמו‪ ,‬שהרי יודע הוא שיהיה שלו אחר ז'‬ ‫זמ מוכשר הוא למכור חמ ‪ ,‬א"כ היה לו‬
‫ימי ‪ ,‬ועתה הוא שמור אצלו ליו מועד עד‬ ‫להבטיחו להתיר אפילו באכילה אחר הפסח‪ .‬וא‬
‫יעבור החג‪ ,‬נמצא ממילא עובר עליו בבל יראה‚‪.‬‬ ‫היה לו שו ספק באחד מ הצדדי הנ"ל‪ ,‬אלא‬
‫שהיה סבור שעכ"פ אחר הפסח יתירו לו בהנאה‬
‫‪ ÔȇÂ‬כא מקו לומר מה בכ שיחשוב כ בלבו‪,‬‬ ‫ולסמו על דעת העיטור שמתיר חמ שעבר עליו‬
‫הפסח בהנאה אחר שביטל‪ .‬תינח אחר שכבר עבר‬
‫הא בפיו מילא לאמור ליבטל וליהוי הפקר‬ ‫הפסח‪ ,‬אבל כיו שהשואל הזה בא לשאול ביומו‬
‫וקיימא ל דברי שבלב אינ דברי ‪ .‬אומר אני‬ ‫בערב פסח‪ ,‬ועדיי היה לפניו איסור בל יראה‬
‫אי הכי נמי‪ ,‬אי הי' מניחו ברה"ר ואמר להוי‬ ‫דרבנ לכל הפחות או אפילו רק מספק‪ ,‬אי מלאו‬
‫הפקר ובא אחר וזכה בהחפצי הה וחזר הוא‬ ‫לבו להתיר לו להשהותו בידי גוי הקונה‬
‫ואמר לבי לא היה עמי כשאמרתי לבטל וליהוי‬ ‫לכתחילה ולעבור על בל יראה‪ .‬על כ דרכיו‬
‫הפקר‪ ,‬אזי נאמר לו דברי שבלב אינ דברי‬ ‫נסתרו ממני נשגבו לא אוכל לרדת לסו דעתו‪.‬‬
‫וזכה איד ‪ .‬אבל הכא אי אנחנו דני נגד הזוכה‬
‫בו שהרי החמ כמוס באוצרותיו ולא זכה בו ולא‬ ‫‡‪ Ì Ó‬מעיקרא דדינא בשגג או נאנס ולא ביער‬
‫יזכה בו אד מעול ‪ ,‬ולא נצרכה אלא שיהיה‬
‫בלבו כעפר וכדבר הבטל‪ ,‬ואנ סהדי שזה א"א‬ ‫חמצו אחר שביטלו כדינו‪ ,‬פסק הרמב"‬
‫מפני שיודע בעצמו שלאחר ימי יחזור ממונו‬ ‫)הל' חו"מ פ"א ה"ד( בפשיטות דאסור בהנאה אחר‬
‫ונמצא עובר בבל יראה‪ .‬ע"כ אמרו חז"ל שיצטר‬ ‫הפסח‡‪ ,‬ואי שו חולק עליו‪ .‬רק שהכ"מ כתב‬
‫לבערו דוקא‪ ,‬וא עבר ולא ביערו יהיה אסור‬ ‫שאפשר שמשמעות הר" אינו כ לאסור באונס‬
‫בהנאה אחר הפסח‪ .‬נמצא ממילא יהיה נחשב‬ ‫ושוב חזר בו בעצמו‪ .‬והמעיי בר" יראה שאי‬
‫בעיניו כעפר וכדבר הבטל שהרי יודע שאי סופו‬ ‫שו משמעות‪ .‬ואע"פ שה"ה נדחק קצת מאי‬
‫הוציא רמב" זה לאסור אפילו באונס‪ ,‬אבל‬
‫ליהנות ממנו‪.‬‬ ‫פשוט הוא שכוונת הירושלמי )פסחי פ"ב ה"ב(‬
‫שאוסר משו הערמה‪ ,‬אי הפירוש כמו שהבינו‬
‫‪ ‡ˆÓ‬אי נמי יארע מקרה שעבר על תקנת‬ ‫האחרוני · שיערי לומר בטלתי והוא לא ביטל‪,‬‬
‫אשר ע"כ התחכמו לפלפל א ביטל בפני עדי‬
‫חכמי ולא ביערו רק בטלו‪ ,‬מ"מ ניצול‬
‫הוא מאיסור בל יראה דאורייתא‪ .‬משא"כ אי היה‬ ‫מאי איכא למימר‪.‬‬
‫מותר בהנאה אחר הפסח‪ ,‬הי' עובר על בל יראה‬
‫מ התורה אעפ"י שכבר ביטלו‪ ,‬ומשו"ה אי‬ ‫‪ „"ÚÙÏÂ‬לא כוונו יפה במח"כ‪ .‬אבל העני הוא‬

‫כ ‪ ,‬כי עיקור ביטולו מ התורה הוא‬
‫בלב‪ ,‬לא יראה ל בטל בלב ‪ ,‬שיהיה נחשב‬

‫˙˘‪„Ș ‰·Â‬‬

‫‡‪'ω ÁÂ Ó Â È·¯ '¯ ,ÔÎ Ìȯ·ÂÒ˘ ÌÈ Â˘‡¯· Â ÈˆÓ Ìχ .ÁÒÙ‰ ¯Á‡ ¯Ò‡È˘ È˙È˙ ÈÎȉÓ È"·Â È"· ÏÚ ¯·Ú ‡Ï ÂÏËÈ·˘ ¯Á‡„ ·"ˆ .‬‬
‫‪.·Ù 'ÈÒ Á"‡ ¯ÙÂÒ ·˙ΠÂÓ˙ 'ÈÒ Ú"¢ ¯ÂË 'ÈÚ .ÔÎ Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„ Ôȇ˘ ‡Ï‡ ,„ÂÚÂ Ê 'ÈÒ ÂÒ ÌÈÁÒÙ Ô"·‡¯ ,‰"‰ ‚"Ù Ó"ÂÁ‬‬

‫·‪˜"È·Â 'ÈÚ .ËȘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .„ 'ÈÒ ·"Ù ÌÈÁÒÙ ˘"‡¯‰ ÂÈ·‡ ȯ·„· ¯˜Ó ÁÓ˙ 'ÈÒ Á"‡ ¯ÂË· '¯ ,ÔΠ·˙Î ÌÈ Â˘‡¯‰ .‬‬
‫‡‪.ËÈ 'ÈÒÂ ÁÈ 'ÈÒ Á"Â‬‬

‫‚‪ Èȉ ,·Ϸ  ÏË·È ‡Ï ‡Ó˘ :·˙΢ ıÓÁ ˙˜È„· 'ω Ï"ȯ‰Ó· Ì‚ 'ÈÚ .‰"‰ ‚"Ù Ó"ÂÁ 'ω ÁÂ Ó Â È·¯Ï ÂÊ ‡¯·Ò· ÔÂÂÈÎ Â È·¯ .‬‬
‫‪˙"¢ ,ÁÓ˘˙ 'ÈÒ ‡"Á Ê"‡ 'ÈÚÂ] .‚Î 'ÈÒ ‡"Ú¯ ˙"Â˘Â Ê 'ÈÒ Á"‡ Ó"ȯ‰ ˙"¢ 'ÈÚ .ÏÂËÈ·‰ ÁÒ ˙‡ ¯Ó‡ ȯ‰˘ ÌÏ˘ ·Ï· ÈÓ‬‬

‫‪.[ʘ 'ÈÒ Á"‡ ·˜ÚÈ ˙Â Î˘Ó ˙"¢ „È 'ÈÒ ‡"Á È" Ù‬‬