Page 340 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫‪˙Âχ˘ ¯„Ú‬‬

‫צרי לכתוב דאי לא שרית לי' אתי למיכתב‪ ,‬אלא‬ ‫שעל כיוצא בזה לא הטיל עול השטעמפל‪ ,‬כיו‬
‫אפילו א אינו צרי לכתוב‪ ,‬כמ"ש מג"א וט"ז‬
‫וכל האחרוני גבי מכס‪ ,‬א בשארי חניות שאינו‬ ‫שאי טע הקונה ומוכר לדר תגרי אלא‬
‫אלא מניעת ריוח חלילה וחלילה להתיר וכל‬
‫להפקיע מאיסור חמ ‪ ,‬ועל כזה לא הטיל עול מס‬
‫השוגה בזה לא יחרו רמי' צידו‪ .‬וכש שכל‬ ‫השטעמפל‪.‡È‬‬
‫המענג שבת נותני לו נחלה בלי מצרי ‪ ,‬כ ידוע‬
‫ההיפו מי שאינו משמר כהלכתו ואינו חושש‬ ‫‡‪ Ì Ó‬מי שיש לו בהמות ורוצה שלא יפסידו‬
‫לגזירת חכמי ח"ו‪ ,‬ירח ה' וית בלבו לשוב‬
‫בהכחשה כידוע דהפסד בהמה טהורה‬
‫ולשמוע ישמע ה' אליו ויברכהו‪.‬‬
‫רב מהכיל א תעמוד ח' ימי בלי פיטו הראוי‬
‫‪ ˘"ÎÓÂ‬שחלילה להתיר שדה של ישראל למכור‬
‫לה‪ ,‬הדר היותר טוב ליתנה לגוי לפטמה‪,‬‬
‫בעש"ק במכירת הערמה הנ"ל מתרי‬
‫טעמי‪ ,‬חדא שלא התירו הערמה במלאכת שבת‬ ‫ולקצוב לו שכר יפה א יחזיר לו הבהמה‬
‫במחובר כי א בבהמה בתלוש וביד הנכרי‬
‫מפוטמת בטוב והוא יפט במה שירצה בשעורי‬
‫ובדיעבד והפסד מרובה‪ .‬ועוד משו מראית עי ‪,‬‬
‫ולא התירו חז"ל ספ"ק דע"ז )כא‪ ,‬ב( להשכיר‬ ‫או אפילו במי י"ש של אורז שקורי רק וכדומה‪.‬‬
‫מרח ע"י שו פרסו בעול או מקבלי קבלנות‬
‫בתו התחו ובחש"מ אפי' חו לתחו ‪,·È‬‬ ‫וא מפטמה אח"כ בחמ מה לנו בזה ואי אנו‬

‫ובזה"ז שדה לאו לאריסות עביד כלל וכלל‪ ,‬כ"א‬ ‫נהני מחמ בפסח בזה‪.‬‬
‫פועלי שכירי יו כידוע שנשתנה העני ‪.‚È‬‬
‫‡‪ Í‬ג א ירצה למוכרה לנכר כדר שמוכרי‬
‫‪ „" ÚÙÏÂ‬אפילו שכירות שדה אסור מכש"כ‬
‫חמ ‪ ,‬לית ל בה‪ ,‬וכ נוהגי עתה בכל‬
‫מכירה של הערמה‪ .‬ועוד כיו‬
‫שבהמותיו של ישראל עובדי בשדותיו‬ ‫המדינות‪ .‬והגאו בעל ספר תבואות שור‬

‫המפורס לישראל‪ ,‬איכא איסורא אפילו בבהמה‪,‬‬ ‫בחידושיו לפסחי )כא‪ ,‬א( כתב בזה דברי‬
‫ולא הותר אלא בהמתו של ישראל שהיא כבר ביד‬ ‫מתמיהי כאשר הארכתי במק"א‪.*‡È‬‬
‫נכרי שאינו בביתו ושדהו של ישראל שיאמר‬
‫בהמתו קנוי' ל )סי' רמו‪ ,‬ג(‪ .‬אבל אופ הנ"ל‬ ‫‪ „"ÚÂ‬יהודי שקנה )חריות( ]חנויות[ מכירת‬

‫אסור‪ .‬והמורה שלא כדי הורה ועלינו יערה רוח‬ ‫המלח שאי רשות למכור מלח מבלעדו‬
‫הבורא‪.‬‬
‫והוצר להניח אל זהובי לאחריות ושלא יוסגר‬
‫‪˜"˘Ú ÌÂÈÏ ¯˜· ¯Â‡Î ·"Ù "‡ ‰Î¯·· ÌÂ˙Á‡Â‬‬
‫‪.˜"ÙÏ ‰"ˆ˜˙ Ë·˘ „"È‬‬ ‫החנות בשו זמ כדי שיהיה מלח מצוי להקוני ‪.‬‬

‫‪Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬ ‫הנה תיקו היותר טוב בזה שבכל ערב שבת וי"ט‬

‫ימכור לגוי המכירו איזה ככרות מלח שיהיה שלו‬

‫ממש במכירה גמורה‪ ,‬והגוי ימכור את שלו‬

‫באותו החנות אפילו‪ ,‬א אי אפשר בחנות אחרת‪.‬‬

‫ומה שיוותר לו אחר שבת א ישוו במקח יכול‬

‫הישראל לחזור וללקחו ממנו וא לאו יקומו‬

‫לעצמו עד שבת הבא‪ ,‬וזה הדר היותר מחוור‪.‬‬

‫‡‪ Í‬א אי אפשר בזה‪ ,‬יש להתיר ע"י קבלנות‬

‫כמו מכס )שו"ע או"ח רמד‪ ,‬ו(‪ ,‬לא מבעיא א‬

‫˙˘‪„Ș ‰·Â‬‬

‫]‪[˙ˆÁ ¯Á‡Ï ıÓÁ ¯ÎÓ‬‬

‫אחר חצות היו ‪ ,‬והמורה הורה לו כי טוב עשה‬ ‫‪'Â˙‰ ˜È˙‰ È„ÈÓÏ˙Ï ·ÂË ÏΠÌÂÏ˘ Ìȯ‰ ‡˘È‬‬
‫והבטיח לו שעכ"פ אחר הפסח יהיה מותר‬ ‫‪.È" È΄¯Ó ‰"ÂÓ‬‬
‫ליהנות ממנו‪ ,‬ורבי צוחו על זה‪ ,‬והנ"ל סמ‬
‫עצמו על מקלו שהיקל לו ואחר הפסח מכר‬ ‫‪ ͢Ù‬בשאלת אודות מי ששכח למכור קמח‬

‫סלת שלו בערב פסח העבר ומכרו לגוי‬

‫‪.ÁÈ˘ 'ÈÒ Ì˘ ÔωÏ ,‡Ò 'ÈÒ (Ô˘È‰) ˆ"ˆ ˙"¢ Ì˘· Î"˘Ó Êˢ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯ .‡È‬‬
‫‪.Ù"˜Ò ÁÓ˙ 'ÈÒ ·" ˘Ó‰Ï ˆ"‰Ú˘ 'ÈÚ .·Ò 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .*‡È‬‬
‫‪.‚Ò 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .·È‬‬
‫‪.Ê 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .‚È‬‬