Page 342 - HATAM-1

‫‪˙·¢˙Â‬‬ ‫אורח חיי‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫¯‪ÂÚ‬‬

‫הלתיתה חמ גמור‪ ,‬כיו דעכ"פ עבר להדיא על‬ ‫לחלק בי מזיד לשוגג ואונס‪ .‬והמעיי בתשו'‬
‫ספק איסור בל יראה דאורייתא כמו שבארתי‬ ‫הרשב"א סי' ע' בש רב האי גאו יראה להדיא‬
‫לעיל‪ .‬ומכ"ש האי גברא דאדעתא דהכי השהה‬ ‫שנתכוו לכל מה שכתבתי‪ .‬ולזה נתכוו ג‬
‫אותו להנות ממנו כדברי המורה ולא היה בטל‬ ‫בתשו' משאת בנימי סי' נ"ח‪ ,‬ובתשו' תורת‬
‫השלמי להגאו מנחת יעקב סימ וי"ו נדחק‬
‫אצלו כעפרא א"כ יאסור בהנאה אחר הפסח‪.‬‬ ‫ובנב"י )מה"ק חאו"ח סי' יח( שפ עליו סוללה‪.‬‬
‫והאמת כמו שכתבתי והוא ברור‪ .‬ועיי היטב‬
‫‪ ÔȇÂ‬לומר כיו שחמ שעבר עליו הפסח הוא‬ ‫בדברי הרע"ב והתי"ט ריש מס' פסחי ד"ה‬

‫דרבנ ה"ל ספיקא דרבנ שמא לא נתחמ ‪.‬‬ ‫בודקי את החמ וכו'„‪.‬‬
‫זה אינו‪ ,‬כיו שעבר על ספק איסורא א"כ ה"ל‬
‫ודאי איסור דרבנ ‪ ,‬שכ תקנו חכמי שהמכניס‬ ‫‡‪ ‡¯·È‬בעל העיטור ס"ל דלא אסרו אלא‬
‫עצמו לאיסור זה יאסור חמצו אחר הפסח ולא‬
‫יועילו לו מעשיו הרעי ‪ .‬והרי אפילו תערובות‬ ‫באכילה ולא בהנאה‪ ,‬וכתב הרב"י‬
‫חמ שאמרו להדיא שלא קנסו‪ ,‬מ"מ א השהה‬ ‫)תמח‪ ,‬ה( שנראה טעמו דמשו ריווח מועט‬
‫תערובות חמ באופ שהיה אסור להשהותו אסור‬ ‫דהנאה לא יעבור על בל יראה‪ .‬ולפע"ד נראה‬
‫הוא אחר הפסח משו שזה הוא אותו החמ‬ ‫הכוונה כ ‪ ,‬דהא דגזרו לבער החמ ולא סגי להו‬
‫בעצמו שעבר על דברי חז"ל‪ .‬ומכ"ש בנידו דיד‬ ‫בביטול‪ ,‬לא חששו אלא משו חשש שמא יהיה‬
‫דספק איסור חמיר מודאי איסור וצרי זהירות‬ ‫רוצה בקב שלו דוקא או גלוסקא יפה וכדומה‪,‬‬
‫ויהי' חס עלייו מלמכרו לנכרי קוד פסח ויסמו‬
‫יותר‪ .‬ועיי ש" סי' ק"י סקי"ח י"ט‪.‬‬ ‫על הביטול‪ .‬וכבר כתבנו לעיל דביטול כזה אינו‬
‫כלו משו שלבו עלו לאכלו אחר הפסח‪ .‬אבל‬
‫‡‪ Ì Ó‬נצא לידו מה יהי' ממכירתו לעכו" אחר‬ ‫כשאוסרי באכילה אחר הפסח ואינו מרוויח‬
‫אלא ההנאה‪ ,‬א"כ כל אד ימכור חמצו קוד‬
‫חצות‪ .‬והנה המוכר חמצו לגוי בפסח‪ ,‬נ"ל‬ ‫פסח לנכרי‪ ,‬וכההיא דיוחנ חקוקאה )פסחי יג‪,‬‬
‫פשוט דזכה בו הגוי‪ .Â‬ונ"מ א יבוא גוי אחר‬ ‫א(‪ ,‬וליכא אלא הפסד מועט לפעמי מה שצרי‬
‫ויגזלנו ממנו הרי זה נהרג עליו‪ ,‬נהי דאי בכח‬ ‫לזלזל במקח קוד פסח‪ ,‬והוא היה יכול לשמרו‬
‫הישראל למכור החמ שהרי אסור בהנאה ואי‬ ‫עד אחר הפסח ליו השוק וכדומה‪ ,‬ומשו ריווח‬
‫לו דמי ‪ ,‬מ"מ אצל הגוי שוי' טובא‪ ,‬וזוכה בו‬ ‫פורתא לא חשדוהו חכמי שיעבור על תקנת‬
‫במשיכתו או מקומו שהשכיר קונה לו כיו‬ ‫ומסתמא ימכרנה לנכרי‪ .‬וא על צד הרחוק ימצא‬
‫שמותר לו בהנאה‪ .‬וכ"כ הר" פ"ק דחולי בסוגי'‬ ‫אח"כ שלא מכרו ולא ביערו‪ ,‬הוה מילתא דלא‬
‫דמחליפי ד רנ"ה ע"ב דמשו"ה המקדש‬ ‫שכיחא ולא חשו לו חכמי כנ"ל דעתו ז"ל‪ ,‬מ"מ‬
‫בחליפי אסורי הנאה מקודשת‪ ,‬אע"ג דלא שוי'‬ ‫הוא דעת יחיד בזה וכל הפוסקי חולקי על זה‪.‬‬
‫מידי להמקדש‪ ,‬מ"מ לדידה שוי' פרוטה וזכתה‬
‫בו ומקודשת לו‪ .‬וכ"כ הרא"ש ספ"ב דקידושי‬ ‫‪ ‡ˆÓ‬לפ"ז אילו היה חמ ברור שעכבו הפסח‪,‬‬
‫אמתני' המקדש בערלה ע"ש‪ .‬ובכל זאת אעפ"י‬
‫שקנאו הגוי קני גמור‪ ,‬מ"מ מחייב הישראל‬ ‫הי' אסור אפילו בהנאה אחר הפסח אפילו‬
‫ועובר כל שעה על בל יראה כל זמ היות החמ‬ ‫באונס גמור‪ ,‬וכ"ש באומר מותר שהוא רק קרוב‬
‫בבית הגוי‪ ,‬אעפ"י שאינו תו ברשותו של ישראל‬ ‫לאונס‪ .‰‬ומכ"ש הכא שרבי חלקו על המורה לא‬
‫שהרי הגוי קנאו קני גמור‪ ,‬מ"מ כל עצמו של‬ ‫הי' לו להשע על מקלו ולסמו על דברי היחיד‪.‬‬
‫חמ כ הוא‪ ,‬שאינו ברשותו ועשאו הכתוב‬ ‫ומכ"ש לפי מה שפרשתי לעיל שאינו מטע קנס‬
‫כאילו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה בכל‬ ‫כפי המוב אלא להצילו מבל יראה דאורייתא‪.‬‬
‫נמצא דהיה אסור בהנאה אחר הפסח אותו‬
‫מקו שהוא‪ ,‬עד שיבערנו מ העול ‪.Ê‬‬ ‫החמ ‪ .‬וכיו שכ הדי בחמ גמור‪ ,‬ה"ה בסלת‪,‬‬
‫אעפ"י שהוא רק ספק א נתחמצו החטי ע"י‬
‫‪ ‡˙˘‰Â‬לדעת רוב הפוסקי דחמ בערב פסח‬

‫אחר חצות אסור מ התורה‪ ,‬א"כ הרי‬
‫די מכירתו לגוי כאילו מכרו בפסח עצמו‪,‬‬

‫„‪.ËȘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï „ÂÚ ‰‡¯Â .‰Ó¯Ú‰Ï ˘ÈÈÁ„ Ô ÁÂÈ '¯ ˙Ú„· Î"˘Ó ‡ ,Ë ÌÈÁÒÙ È¯È‡Ó 'ÈÚ .‬‬
‫‪.ËȘ 'ÈÒ ÔÏ‰Ï '¯ .‰‬‬

‫‪.·È˜ 'ÈÒ Ș 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .Â‬‬
‫‪.‰Î 'ÈÒ ‡"Á (‡ ÏÈÂÓ Ô‰Î‰ ˘"¯‚‰Ï) ‰ÓÏ˘ ÔÈ · ˙"¢ 'ÈÚ .Ì˘ ‰¯Ú‰·Â ·È˜ 'ÈÒ ÏÈÚÏ '¯ .Ê‬‬