Page 433 - HATAM-1
P. 433
ÊÒ˘ ¯ÙÂÒ תשובה קמח Ì˙Á
שבת ,וע"י עירוב תבשילי וכנוב"י .אמנ רע"ו ומג"א ש סו הסי' .והרי קמ דהוי ס"ד
צריכי שתהי' עיקור ההבערה והבישול לצור דש"ס במדורה להתחמ אפילו בית שמאי מודה.
שתייה ,וע"י הערמה רוחצי בו כמ"ש נודע ועיי בביצה כ"א ע"ב ועיי שבת ס"א ע"א לא
ביהודה .וע"כ אי שו צור פחמי ומבשל שנכפה אלא שלא יכפה .עוד ש ס"ו ע"ב יוצא
לצור אכילה ושתיה כי א לאוליירי שאי באב תקומה .וקצת יש לדחות ראיה זו דעכ"פ
מחממי אלא לצור רחיצה .אבל המחממי תכשיט ה ולא משא .ומ"מ האמת יורה דרכו
לאכילה ושתייה לא בעי פחמי ,דאל"ה הו"ל
למימר דמתני' דבעי פחמי לצור תבשיליו. שאי לחלק.
וא"כ ממילא א"א לאוקמי בי"ט בערב שבת
ולצור טבילת נדה על ידי עירוב תבשילי ,דניהו ˘"ÓÂדזה לא נקרא שוה לכל נפש כיו דלא כל
דחמו מי אפשר ,אבל עשיית פחמי אי
אד צריכי לטבילה .לא הבנתי פקפוקו,
אפשר. הלא לא על הטבילה אנחנו דני ,כי אנו מניחי
שהטבילה צריכא רבא שלא תדחה פריה ורביה
˘ Ìמ"ש שעכ"פ בח לתו צונ מתבשלי לילה א' .וממילא שוה לכל נפש כי הנפש הצרי
טבילה ומצטנ צריכי להח לו חמי .ומ"ש
קליפת המי וזהו בישול שלא לצור מביצה ד ל"ב ע"א דהוה ליה למימר בפחמי
שתייה כלל .ועיי ש במקומו לרוב ראשוני צריכי לאוליירי ]להח [ בו רחיצת נדה .הנה
מי במי המתערבי לא שיי בישול כדי קליפה אי נמי נניח שכבר בימי חכמי הש"ס היו רגילי
כלל ,עיי ש חי' רשב"א ובר" פרק כירה, להח המקוואות ,ויעיי בב"י י"ד סס"י ר"א ד"ה
ולשו תוס' פ' כל שעה מ' ע"ב ד"ה האילפס, כ' המרדכי בתשו' בשבועות זאת אשר השיב וכו'
ור"ת בס' הישר סס"י רמ"ז .ולכ אפילו שופכי ובש"ע סו הסימ .ומ"מ משמע בתוס' נדה ד
הרבה מי חמי יותר מהצונני ,עכ"פ אי ס"ו ע"ב ד"ה א סמו וכו' בסה"ד ולרבינו ת
שופכי בבת אחת ,וקמא קמא מתערב ואינו כבר נהגו כ בימי הש"ס במקומות הצפוניי
מבשל אלא מפיג צינת עד שלבסו מתחממי , הקרי .וא כ תיקשי קושייתו לכאורה דלמא
אבל בישול אי כא בשו אופ .והשתא אפילו
אירע שישפו שפיכה מרובה לא הוה פסיק רישא איצטרי לטבילת נדה.
דבר שאינו מתכוו .כ משמע שכתב רש"י זבחי
צ"א ע"ב ד"ה הא ר"ש .וג אי צריכי לגו ‡ Ì Óבליל י"ט לא אפשר דמחמ לה מבעוד
הבישול ,כי מה לו למי מבושלי רותחי ,וחמי
צרי מבושלת אינו צרי .ע"כ אי בכ"ז כדאי יו וטובלת מיד בכניסת הלילה) .ומי"ט
ב' לא מיירי מתני' בסת ( .וביו ממש אי
לאסור. טבילת נדה ביו ,ואפילו אי משכחת לה בדאיכא
ארי' וגנבי ואבולאי בנדה ס"ז ע"ב .והא נ"ל
ÔÚÈÂבמכתבי העבר כתבתי דר אגב בקיצור לפע"ד דלכ"ע אי להתיר בי"ט ולטבול ,כיו דכל
עצמינו לא התרנו אלא משו שהטבילה הכרחית
)קשה( ]קושיא[ מה שצל"ע בתוס' ביצה למצות עונה ופ"ו .וכשתהיה זאת המצוה בלילה
י"ב ,ומעלתו העלה בזה דבר שכלי ונאה .אמרתי שהוא חול לא נתיר בי"ט לצור מצוה שבחול
אשנה פרק זה ואפרש שיחתי ,ואחר כ אבוא אל כמבואר סברא זו במנחות מ"ח ע"א חטא בשבת
דבריו ,ומתו דברי ממילא תשובה על קצת בשביל שתכזה בשבת וכו' .וא"כ לכאורה לא
דבריו .והלכתא גבורתא ורברבתא איכא למשמע משכחת ,ואפשר שזה מדוקדק בלשו הש"ס
)ביצה ש ( ב"ו ביו" למא"י חז"י .דאע"ג דאפשר
מהני מילי ,ע"כ אארי קצת. לצור הלילה ,מכל מקו אי שו ה"א לרחו
בי"ט לבעילה לילה של חול ובו ביו הא לא
‰ ‰בביצה י"ב ע"א כתבו תוס' בש רבינו
חזי‡.
חננאל דבית שמאי ובית הלל לא פליגי
אלא בקט למולו ולולב לצאת בו .וצלע"ג אי Ó"ÓÂעדיי תקשה ,דלמא בי"ט שחל להיות
אפשר דבהא פליגי ואוסר ב"ש ,הא ר' אליעזר
שמותי מתלמידי בית שמאי סבירא ליה ריש פרק ערב שבת וטובלת ביו או בלילה לצור
˙˘ÁÓ˜ ‰·Â
‡.· ¯Â ¯ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯ .
