Page 600 - HATAM-1

‫הוספות והשלמות ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˙˜‪„Ï‬‬

‫שיודע שא"א שלא יפול עוד אסור לש פשיטא‬ ‫אי לו מציאות‪ ,‬כ"ז תינח לפי ההנחה דלא שיי‬
‫אי דהוה כנפל בפ"א בלי הפסק דאסור‪) ,‬יעי'‬ ‫בטול להיתר‪ ,‬אבל לפי מה שאמרתי בדעת אאמ"ו‬
‫ברמב" ב"ב דמייתי אאמ"ו זצ"ל בי"ד סי' פ"ה‬ ‫זצ"ל ושכ דעת הר" בתשובה סי' נ"ט דמוכח‬
‫במעביר עצי נקוב יעיי"ש( ואי יש הפסק בנתי‬ ‫ממתני' דפ"ט דכלאי דיש בטול להיתר‪ ,‬א"כ‬
‫אלא שא"א למנוע נפילת האסור היינו דאמרי'‬ ‫שפיר נוכל לומר שחוט פשת בטל בהבגד וכאילו‬
‫קק"ב ביי שנפל לבור‪ ,‬והיינו מטע הנ"ל כיו‬ ‫אי כא פשת ולא בא לכלל איסור כלל‪ ,‬וג לא‬
‫דדעת הבטול שיהיה אסורא כמא דליתא ולא‬ ‫שיי סברא הנ"ל דכל מה שמוסי צמר מוסי‬
‫יהי' חו"נ‪ ,‬דעיקר בטול האסור מילתא דתליא‬ ‫איסור כיו דהכל מש א' כמש"כ הגאו מליסא‬
‫בדעת כמו דאיתא בירושלמי בפרק ב' דערלה‪,‬‬ ‫בסי' תמ"ז על מתני' דצ"ר וצמר גמלי שא‬
‫והיינו טעמא לע"ד דבמי שנפל ליי דלא אמרי'‬ ‫מערב אח"כ פשת יצטר הפשת ע הצמר‬
‫ביה קמא קמא בטל‪ ,‬וכתב הר" בש הרמב"‬ ‫ויהיה חוזר ונעור הא ליתא כיו שאי כא צמר‬
‫ז"ל משו שאי דרכו של התר להתבטל‪ ,‬לפי‬ ‫רחלי שכבר נתבטל ונהפ להיות כולו צמר‬
‫שאי צור בבטולו שיפול עליו דעת האד לומר‬ ‫גמלי ‪ ,‬ואפילו אי אמרינ בעלמא חוזר ונעור‬
‫שנהפ להיות אסור לפי שאי צור לכ דבי כ‬ ‫דהיינו כשנתערב חתיכה דנבלה ברוב חתיכות‬
‫ובי כ הוא נמנע מלאכלו בשביל ספק אסור‬ ‫שחוטה‪ ,‬ואח"כ נתוס עוד נבלה עד שלא יהיה‬
‫המעורב עמו‪ ,‬ואי שו נפקא מינה א נאמר‬ ‫בהתר הרוב אפילו אי השניה שנתוס ממי‬
‫נהפ להיות אסור או לא‪ ,‬רק לעני מלקות ולעני‬ ‫הראשו מ"מ כיו דהאסור מש א' אמרינ‬
‫חטאת‪ ,‬א נאמר נהפ להיות אסור חייב על כל‬ ‫האסור מעורר האסור כיו דלא באנו מתחלה אלא‬
‫חדא וחדא‪ ,‬וא לא נהפ נהי דאסור לאכול מ"מ‬ ‫לבטל ש האסור בש ההתר דסגי לנו בזה דלמה‬
‫כל חדא וחדא הוה ספק ואינו לוקה עליו‪ ,‬מ"מ‬ ‫לנו לומר שנתבטל ש החתיכה כאילו אינה אלא‬
‫כיו דאי זה אלא מקרה רחוק שאי דעת בעלי‬ ‫ש האסור נתבטל ממנה דהיינו ש נבלה וכיו‬
‫ושו אד נופל עליו‪ ,‬ואי דעתו עליו עכשיו הוה‬ ‫דלא היינו צריכי ליותר לא נתבטל יותר דהבטול‬
‫כלא נודע )עי' בסי' צ"ט ס"ו ובש" ובבאורי‬ ‫דבר התלוי בידיעת האד ומטרת חפצו‪ ,‬משא"כ‬
‫הגאו מהר"א ווילנא זצ"ל מייתי ש ירושלמי‬ ‫בערוב פשת בקנבוס או צמר רחלי בצמר‬
‫הנ"ל אבעי דלא אפשטא אי ידיעת חברו מהני או‬ ‫גמלי כיו שהעיקר המטרה ומגמת הבטול‪,‬‬
‫דוקא ידיעת בעלי בעינ ( ואינו בטל לעני זה‪.‬‬ ‫שיהיה מותר לערב בו פשת כאילו לא היה כא‬
‫זה מה שנ"ל כוונת הרמב" ז"ל‪ .‬והנה הר" ז"ל‬ ‫צמר רחלי אלא כולו צמר גמלי ‪ ,‬א"כ אי יהיה‬
‫סבר בתחילת המחשבה שעיקר הסברא לפי‬ ‫הפשת אח"כ מעורר הצמר וכ פשת וצמר מש‬
‫דבהתר לא שיי בטול כלל‪ ,‬דלא שיי בטול אלא‬ ‫א' הוא‪ ,‬וכיו שנתבטל ש הצמר אי יהי'‬
‫על ש המקרה הנופל על העצ דהיינו אסור או‬ ‫מתעורר אח"כ ש הצמר ע"י ש הפשת ‪ ,‬אע"כ‬
‫פסול‪ ,‬משא"כ בהתר שאי כא מקרה שיתבטל‬ ‫עיקר הבטול היה על ש הצמר דש אסור עדיי‬
‫ממנו‪ ,‬ולומר שהוא כאילו אינו זה לא אמרינ ‪,‬‬ ‫לא היה כא ‪ ,‬ועוד אפילו תאמר שיש על הצמר‬
‫והביא ראיה ממתניתי דצמר רחלי בטל בצמר‬ ‫בעצמו ש אסור מ"מ ע"כ היתה כוונת הבטול‬
‫גמלי אע"ג דאי על הצמר ש אסור אע"כ‬ ‫שיתבטל הצמר כמא דליתא שיהיה יוכל לערב‬
‫לומר כיו דיש לו נ"מ בבטולו ג בהתר שיי‬ ‫עמו אח"כ פשת ולא יהיה חוזר ונעור בשלמא‬
‫בטול לומר נהפ להיות כמו הרוב‪ ,‬בי להקל בי‬ ‫באסור שנפל לתו התר א"א לומר כוונת הבטול‬
‫להחמיר‪ ,‬אלא הא דקאמר הרמב" אי דרכו של‬ ‫בכדי שלא יהי' חוזר ונעור א יוסי לערב בו‬
‫התר להתבטל לפי שאי לנו נ"מ בבטולו כיו‬ ‫אסור דהא עכ"פ אסור להוסי לערב דהוה מבטל‬
‫דג בלא הבטול צרי להחמיר מספק‡‪·˙ÎÓ] .‬‬ ‫אסור לכתחילה‪ ,‬ואי דעתו על המקרה שא יפול‬
‫עוד אסור לא יעורר האסור‪ ,‬וא הוא באופ‬
‫‪.[‡Ï 'ÈÒ „"¯ÂÈ ¯ÙÂÒ‬‬

‫‪ʘ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.ˆ ÔÓÈÒÏ ‡"Á „"¯ÂÈÏ ˙ÂÓÏ˘‰Â ˙ÂÙÒ‰· ÔÏ‰Ï ‰‡¯Â .‬‬