Page 604 - HATAM-1

‫הוספות והשלמות ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‡‪˙ÂÏ‬‬ ‫˙˜‪ÁÏ‬‬

‫וכשתשלו הג' רבע צאהל לרוחב הג' אצבעות‬ ‫מעשיריות האגודל וזה הוא שליש אגודל והשני‬
‫חומשי אצבע שנחסר מהשני אצבעות אמה‬
‫הנ"ל היינו אמה קמיצה זרת שעולי שני גודלי‬ ‫קמיצה המה ד' חלקי עשיריות האגודל נמצא‬
‫ורבע הוא בס"ה שלשה צאהל כדברי ‪Ò"Á‰‬‬ ‫בס"ה שבע חלקי עשיריות אגודל וחלק ל'‬
‫מאגודל דהוא ג' רבע צאהל חסר משהו‬
‫הנ"ל‪.‬‬
‫]˙‪[È 'ÈÒ ˙Â‡Â˜Ó ˙ÂÎω ÌÏÂÚ Ô˜È‬‬

‫‪‚Ϙ ÔÓÈÒÏ [Ê‬‬

‫ירושלמי‪ ,‬ר' יוסי מתיר‪] ,‬רבי אחא בש [ ר' יוסי‬ ‫‪˜ÁˆÈ ¯· „„ ÌÁ Ó ¯"¯‰Ó Ô‡‚‰ „ÈÒÁ‰ ˙·È˙Î‬‬
‫בר חנינה מה פליגי במחמי במימיו כו'‪.‬‬ ‫‪.„Á‡ ÌÎÁÏ ÔÈ˘ÈË ˘È‡ Ï"Ê‬‬

‫˙„‪ ,Ú‬דטעמא דלא מברכינ אמשקה מי פירות‬ ‫˘‪ È˙ÚÓ‬עלי שאתה מתיר להצניע יי שרו‬

‫אלא שהכל דזיעה בעלמא היינו כיו דלאו‬ ‫בעליית בית חמי ‪ .‬ואפשר שנראה ל‬
‫למשקה עביד‪ ,‬ובטיל ש פירות מיניה‪ ,‬דאי ס"ד‬ ‫לדמותו לחמ נוקשה כדעת האלפסי ואשר"י‬
‫זיעה ממש ופירשא בעלמא‪ ,‬מה מקשי התוס'‬ ‫]פסחי פ"ג סי' א[ כמו שכתב באו"ח סימ תמ"ב‬
‫והאשרי ]ברכות[ ש על שכר שלנו למה מברכי‬ ‫שמותר להשהותו‪ .‬וכיו שמותר להשהותו די לו‬
‫עליו שהכל והלא השעורי עיקר ומשתני‬ ‫בהצנעה בעלמא‪ ,‬מידי דהוה אקדירות כמו שכתב‬
‫לעילויא‪ ,‬ומאי עילויא‪ ,‬נימא נמי זיעה בעלמא‬ ‫בסי' תנ"א וחמ של גוי שנפקד ביד ישראל שלא‬
‫הוא מקל וחומר דשאר מי פירות שיוצאי ע"י‬ ‫באחריות‪ ,‬כמו שכתוב בסי' ת"מ‪ .‬א"נ לתערובות‬
‫כתישה בלבד‪ .‬ועוד שטע הפרי ניכר ונטע‬ ‫חמ דעביד לקיוהא בעלמא‪ ,‬דהא זיעה בעלמא‬
‫בה ‪ ,‬שכר של חיטי שאי יוצא אלא ע"י בישול‪,‬‬ ‫שמתמצא על ידי האש מתמצית התבואה או‬
‫ועוד טע החיטי אי ניכר בה ‪ ,‬כ"ש דזיעה‬ ‫השמרי ‪ .‬וכ שמעתי קצת בני אד מרנני ותולי‬
‫בעלמא הוא‪ .‬אלא היינו טעמא דנהי דזיעה‬ ‫עצמ בכ ‪ .‬ובוודאי רינו בעלמא הוא וראוי‬
‫בעלמא הוא‪ ,‬מיהא טעמא לא בטיל מיניה‪ ,‬דהא‬
‫נמי מיז זיי ‪ ,‬והוי כמו חיטי שנתבשלו כמות‬ ‫להשתיק ‪.‬‬
‫שה דמשתנו לעילויא ויבר עליה בורא מיני‬
‫מזונות‪ .‬והכי קשי לה בהדיא בתוס' ש אמאי לא‬ ‫‪ ȉ‬דאמרינ פ' כיצד מברכי ]לח‪ ,‬א[ האי דובשא‬
‫מברכי עלייהו במ"מ‪ .‬והא ליכא למימר דמטע‬
‫דמיז זיי לחוד פרי ‪ ,‬ולעול פירשא בעלמא‬ ‫דתמרי מבר עילויה שהכל מ"ט זיעה‬
‫הוא ומינא אחרינא‪ ,‬א"כ מהיכא תיתי לי לבר‬ ‫בעלמא הוא‪ .‬וכ היוצא מ הרמוני ומ התאני‬
‫עליו במ"מ כיו דלאו במילתא קאי‪ ,‬נהי דלא קי"ל‬ ‫ויי תפוחי ‪ ,‬וכ כל משקי של כל מיני פירות‪,‬‬
‫כרב ושמואל דאי מברכי במ"מ אלא בחמשת‬ ‫כמו שכתבו התוס' והאשרי ש ‪ ,‬וטעמייהו מדלא‬
‫המיני ‪ ,‬אלא אפי' אורז ודוח נמי כדאיתא הת‬ ‫חשיבי פירי לעני ערלה‪ ,‬היינו דוקא לעני זה‬
‫]לז‪ ,‬א[‪ ,‬היינו דוקא שאפאו או שבשלו דזיי‬ ‫דלא חשיב גו הפרי‪ ,‬כיו דפירות כול לאו‬
‫בעיניה‪ ,‬אבל משקה העשוי מה אי לאו במלתיה‬ ‫למשקה קיימי‪ ,‬אלא תירוש ויצהר דלהכי קאי‪,‬‬
‫קאי‪ ,‬נהי דזיי ‪ ,‬לא זיי כדאיתא בעיניה ואישתני‬ ‫הילכ די משקה אי כא ופירי אי כא ‪ ,‬נסתלק‬
‫לגריעותא ולא למעליותא‪ .‬אלא ש"מ כל היכא‬ ‫עילויי ויורד לברכת שהכל שהוא ברכה כללית‪.‬‬
‫דאמרינ זיעה בעלמא הוא היינו דבטיל ש פירי‬ ‫אבל מילתא דתליא בטעמא לא שמענו ולא נאמר‬
‫מיניה‪ ,‬אי לאו דלהכי קאי כיי ותירוש‪ ,‬אבל‬ ‫מעול ‪ ,‬דהא טע כעיקר דאורייתא ממשרת‬
‫כדאיתא בפ' גיד הנשה ]צח‪ ,‬ב[ ובכמה מקומות‪,‬‬
‫לעול במלתיה קמייתא קאי לעני טעמא‪.‬‬ ‫ובסו פרק כל שעה ]מ‪ ,‬ב[ אי מבשלי את הפסח‬
‫לא במשקי ולא במי פירות‪ ,‬ופרי בגמ' ולאו‬
‫‪ ‡‰ÓÂ‬דפרק כל שעה ]לג‪ ,‬ב[ ובפ"ק דפסחי‬ ‫ק"ו‪ ,‬ומה מי שאי מפיגי טעמ אסורי שאר‬
‫משקי שמפיגי טעמ לא כ"ש כו'‪ ,‬ובמסכת‬
‫]כ‪ ,‬ב[ דתרומת תותי זיתי וענבי‬ ‫תרומות ]פ"י מ"ב[ תפוח שריסקו ונתנו לתו עיסה‬
‫שנטמאו קוד דריכה וקתני שאי לו בה לא‬ ‫וחימצה הרי זו אסורה‪ ,‬ופי' רבינו שמשו ‪,‬‬
‫היתר אכילה כו'‪ ,‬ואי אמרת זיעה בעלמא אמאי‬