Page 146 - Step and repeat document 1
P. 146
'ז ןמיס -תורה ירבדב תואפרתהל תורת חכם קמו
לרקק קודם הלחש ואסור להזכיר פסוק על הלחישה .ויש לחשים שדרכן לרקק
אחריהם ואומר אותם בלשון לעז ,וא"ל רבי דמותר ,דאין איסור אלא לוחש אחר
הרקיקה .דנראה שמזכיר השם על הרקיקה .ועוד לא נאסר אלא בלשון הקודש
אבל בלעז לא 1.איתמר רב אמר אפילו נגע צרעת .ופרש"י אפילו לוחש קרא דלית
ביה שם שמים על הרקיקה ,שקורא נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן
(ויקרא יג) ,לשם רפואה ,אין לו חלק לעוה"ב .רבי חנינא אמר אפילו ויקרא אל משה.
ופרש"י שאין בו לא חולי ולא נגע ,דאין ראוי ללוחשו על המכה ,ואין מזכירו לשם
רפואה אלא כסבור הוא להינצל בזכות דברי תורה שהוא הזכיר ,אסור ללוחשו.
ובביאור המשנה ,האומר לחש 2על מכה ואח"כ אומר פסוק מן התורה שנזכר בו
שם שמים ,כגון" ,כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני
ה' רופאך" ,אין לו חלק לעוה"ב .וביאר רבי יוחנן הטעם משום שדרך המלחשים
לרקוק תחילה ,קודם אמירת הלחש ,ואחר כך אומרים הלחש ,ומיד אחר כך
כשמזכיר את הפסוק שיש בו שם שמים הרי זה מבזה את שם ה' שהרי מזכירו על
הרקיקה ,ואף שאין מתכוון לבזות את ה' ואדרבה מזכירו בכבוד שהרי רוצה
להתרפא בו ,מ"מ "נראה" כמבזה שם שמים ולכך עונשו חמור כל כך שאין לו חלק
.1ובביאור דברי רש"י ,נראה שלומד שאיסור הזכרת שם שמים על הרקיקה הוא כשרוקק אומר
הלחש ואחריו פסוק ,אבל אם הרקיקה מתבצעת אחר הלחש מותר .וצריך להבין כוונתו ,דאם התהליך
הוא כך :לחש רקיקה ופסוק ,כל שכן דגרע טפי שהרי רוקק ומיד מזכיר את הפסוק ,ואם כוונתו
שתחילה אומר את הפסוק ואח"כ לוחש ורוקק א"כ גם בלחשים שרוקקים קודם אם יאמר את הפסוק
ירקוק וילחש יהיה מותר שהרי הרקיקה אחר הפסוק .וצריך לומר שהסדר כך :לוחש ומיד מזכיר
פסוק כחלק מהלחש ורוקק ובכה"ג ס"ל לרש"י בשם רבו דשרי שדווקא לרקוק ואח"כ להזכיר פסוק
אסור ,אבל להזכיר פסוק ואח"כ לרקוק מותר .אלא שעיקר דבריו צריכים ביאור דמאי שנא אם
רוקק קודם הפסוק או אחריו דממה נפשך נראה כמבזה את ה' .ודעת הטור (יו"ד סימן קעט) שהאיסור
הוא שרוקק אחר שמזכיר את ה' ועיין בפרישה (שם ס"ק יט) שציין שרש"י והטור חולקים ולא ביאר
טעם במחלוקתם וכן הוא בט"ז (שם ס"ק ו') וע"ע בספר תורה תמימה (שמות פרק טו פסוק כו אות מד).
.2הנה עניין זה של הלחישה הוא שאומר כל מיני מילים שיכולות בדרך סגולית לרפא את המכה,
וכנזכר בגמרא שבת (דף סז ).כמה לחשים כאלו ,לדוגמא מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין
ומניח על קודקודו ואומר" :חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד" .וזה נקרא לחש שאמור לסייע
בהוצאת העצם מהגרון ועוד לחשים המועילים לכל מיני חולאים .ע"ש .ועיין בדברי הרמב"ם (פי"א
מהלכות ע"ז ה"י) שהגדיר את עניין הלחשים וז"ל :איזהו חובר ,זה שמדבר בדברים שאינם לשון עם
ואין להם עניין וכו' וכל אותן הקולות והשמות המשונים והמכוערים וכו' .עכ"ל .ואם יש ממש וכוח
בלחשים ,עיין בדברי הרמב"ם (שם ולקמן הט"ז) שהכל דברי שקר וכזב .ולעומתו הרמב"ן (דברים פרשת
שופטים פי"ח פ"ט) כתב שיש בהם ממש ,וכ"כ בביאור הגר"א (יו"ד קעט ס"ק יג) והעיר שם על דברי
הרמב"ם ע"ש .וע"ע בספר תמים תהיה להגר"י הלל שליט"א בהקדמה.
