Page 146 - Step and repeat document 1
P. 146

‫'ז ןמיס ‪ -‬תורה ירבדב תואפרתהל תורת חכם‬  ‫קמו‬

‫לרקק קודם הלחש ואסור להזכיר פסוק על הלחישה‪ .‬ויש לחשים שדרכן לרקק‬
‫אחריהם ואומר אותם בלשון לעז‪ ,‬וא"ל רבי דמותר‪ ,‬דאין איסור אלא לוחש אחר‬
‫הרקיקה‪ .‬דנראה שמזכיר השם על הרקיקה‪ .‬ועוד לא נאסר אלא בלשון הקודש‬
‫אבל בלעז לא‪ 1.‬איתמר רב אמר אפילו נגע צרעת‪ .‬ופרש"י אפילו לוחש קרא דלית‬
‫ביה שם שמים על הרקיקה‪ ,‬שקורא נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן‬
‫(ויקרא יג)‪ ,‬לשם רפואה‪ ,‬אין לו חלק לעוה"ב‪ .‬רבי חנינא אמר אפילו ויקרא אל משה‪.‬‬
‫ופרש"י שאין בו לא חולי ולא נגע‪ ,‬דאין ראוי ללוחשו על המכה‪ ,‬ואין מזכירו לשם‬

   ‫רפואה אלא כסבור הוא להינצל בזכות דברי תורה שהוא הזכיר‪ ,‬אסור ללוחשו‪.‬‬

‫ובביאור המשנה‪ ,‬האומר לחש‪ 2‬על מכה ואח"כ אומר פסוק מן התורה שנזכר בו‬
‫שם שמים‪ ,‬כגון‪" ,‬כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני‬
‫ה' רופאך"‪ ,‬אין לו חלק לעוה"ב‪ .‬וביאר רבי יוחנן הטעם משום שדרך המלחשים‬
‫לרקוק תחילה‪ ,‬קודם אמירת הלחש‪ ,‬ואחר כך אומרים הלחש‪ ,‬ומיד אחר כך‬
‫כשמזכיר את הפסוק שיש בו שם שמים הרי זה מבזה את שם ה' שהרי מזכירו על‬
‫הרקיקה‪ ,‬ואף שאין מתכוון לבזות את ה' ואדרבה מזכירו בכבוד שהרי רוצה‬
‫להתרפא בו‪ ,‬מ"מ "נראה" כמבזה שם שמים ולכך עונשו חמור כל כך שאין לו חלק‬

‫‪ .1‬ובביאור דברי רש"י‪ ,‬נראה שלומד שאיסור הזכרת שם שמים על הרקיקה הוא כשרוקק אומר‬
‫הלחש ואחריו פסוק‪ ,‬אבל אם הרקיקה מתבצעת אחר הלחש מותר‪ .‬וצריך להבין כוונתו‪ ,‬דאם התהליך‬
‫הוא כך‪ :‬לחש רקיקה ופסוק‪ ,‬כל שכן דגרע טפי שהרי רוקק ומיד מזכיר את הפסוק‪ ,‬ואם כוונתו‬
‫שתחילה אומר את הפסוק ואח"כ לוחש ורוקק א"כ גם בלחשים שרוקקים קודם אם יאמר את הפסוק‬
‫ירקוק וילחש יהיה מותר שהרי הרקיקה אחר הפסוק‪ .‬וצריך לומר שהסדר כך‪ :‬לוחש ומיד מזכיר‬
‫פסוק כחלק מהלחש ורוקק ובכה"ג ס"ל לרש"י בשם רבו דשרי שדווקא לרקוק ואח"כ להזכיר פסוק‬
‫אסור‪ ,‬אבל להזכיר פסוק ואח"כ לרקוק מותר‪ .‬אלא שעיקר דבריו צריכים ביאור דמאי שנא אם‬
‫רוקק קודם הפסוק או אחריו דממה נפשך נראה כמבזה את ה'‪ .‬ודעת הטור (יו"ד סימן קעט) שהאיסור‬
‫הוא שרוקק אחר שמזכיר את ה' ועיין בפרישה (שם ס"ק יט) שציין שרש"י והטור חולקים ולא ביאר‬

  ‫טעם במחלוקתם וכן הוא בט"ז (שם ס"ק ו') וע"ע בספר תורה תמימה (שמות פרק טו פסוק כו אות מד)‪.‬‬

‫‪ .2‬הנה עניין זה של הלחישה הוא שאומר כל מיני מילים שיכולות בדרך סגולית לרפא את המכה‪,‬‬
‫וכנזכר בגמרא שבת (דף סז‪ ).‬כמה לחשים כאלו‪ ,‬לדוגמא מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין‬
‫ומניח על קודקודו ואומר‪" :‬חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד"‪ .‬וזה נקרא לחש שאמור לסייע‬
‫בהוצאת העצם מהגרון ועוד לחשים המועילים לכל מיני חולאים‪ .‬ע"ש‪ .‬ועיין בדברי הרמב"ם (פי"א‬
‫מהלכות ע"ז ה"י) שהגדיר את עניין הלחשים וז"ל‪ :‬איזהו חובר‪ ,‬זה שמדבר בדברים שאינם לשון עם‬
‫ואין להם עניין וכו' וכל אותן הקולות והשמות המשונים והמכוערים וכו'‪ .‬עכ"ל‪ .‬ואם יש ממש וכוח‬
‫בלחשים‪ ,‬עיין בדברי הרמב"ם (שם ולקמן הט"ז) שהכל דברי שקר וכזב‪ .‬ולעומתו הרמב"ן (דברים פרשת‬
‫שופטים פי"ח פ"ט) כתב שיש בהם ממש‪ ,‬וכ"כ בביאור הגר"א (יו"ד קעט ס"ק יג) והעיר שם על דברי‬

                               ‫הרמב"ם ע"ש‪ .‬וע"ע בספר תמים תהיה להגר"י הלל שליט"א בהקדמה‪.‬‬
   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150   151