Page 147 - Step and repeat document 1
P. 147
תורת חכם 'ז ןמיס -תורה ירבדב תואפרתהל קמז
לעוה"ב .ובספר תורת חיים (שבועות טו :ד"ה א"ר יוחנן) כתב ,דר' יוחנן משמע ליה הכי
ממה שלא קתני במשנה "האומר" על המכה אלא "הלוחש" על המכה ואומר פסוק,
משמע דברוקק איירי שכן דרך המלחשים שרוקקים תחילה .ע"ש .ודעת רב שאף
כשלוחש פסוק שלא נזכר בו שם ה' ,על הרקיקה ,לשם רפואה ,אין לו חלק לעולם
הבא ,שנראה כמבזה דברי תורה .ודעת רבי חנינא שבכל הזכרת פסוק אף שאין בו
שם שמים ואף שלא מתכוון שעצם הפסוק ירפא ,אלא שרוצה להתרפא "בזכות"
דברי התורה גם כן אסור ללוחשו.
ויש להבין במה נחלקו רב ורבי חנינא ,שהרי לשניהם האיסור הוא בגלל שמזכיר
דברי תורה על הרקיקה ,ומה לי אם מכוון להתרפאות בעצם "הכח הסגולי"
של הד"ת שבפסוק ,או שמתכוון להינצל "בזכות" הד"ת שבפסוק .ואולי אפשר
לבאר דלרב איכא תרתי לריעותא ,גם שמשתמש בדברי תורה לצורכי רפואת
הגוף ,וגם שעושה זאת בדרך בזיון על הרקיקה ,ועל זה עונשו חמור שאין לו חלק
לעוה"ב .ולעומתו רבי חנינא חולק וסובר שעיקר חומרת המעשה הוא בזה שמזכיר
דברי תורה על הרקיקה שנראה כמבזה את התורה ,אבל בעצם הדבר להתרפא
בזכות הד"ת אינו בכלל שאין לו חלק לעוה"ב ולכן הדגיש רש"י שהדבר נעשה
בלחישה דווקא שלחישה היא על ידי רקיקה .אומנם אפשר לבאר דברי רש"י
בדרך אחרת ,דרבי יוחנן ורב סוברים שהאיסור משום שמזכיר שם שמים או דברי
תורה גם בלא הזכרת ה' ,על הרקיקה ,ולעומתם רבי חנינא חולק וסובר שהאיסור
הוא על עצם השימוש בד"ת לצרכיו הפרטיים דהיינו לרפואה ועל דבר זה אין לו
חלק לעוה"ב ולדבריו מה שנאמר במשנה הלוחש הוא לאו דווקא אלא זו רק
דוגמא לשימוש בד"ת לצרכים פרטיים .ומצאתי שכן הבין הב"ח (יו"ד סימן קעט אות י'
ד"ה כתב הרמב"ם) בדעת רש"י3.
והעולה מדברי הגמרא שישנם ג' שיטות בביאור דברי רבי עקיבא .א .דעת רבי
יוחנן שהמזכיר פסוק שיש בו שם שמים על הרקיקה אין לו חלק לעולם
הבא .ב .דעת רב שגם הזכרת פסוק בלא שם שמים על הרקיקה אין לו חלק
לעולם הבא .ג .דעת רבי חנינא שכל שמשתמש בדברי התורה לצרכיו הפרטים
.3מיהו מה שמובן מדבריו שאף רב סובר שאסור אף בלא רקיקה ,קשה שהרי להדיא כתב רש"י
בדעת רב שהאיסור משום שקורא פסוק אף בלא שם שמים על "הרקיקה" וצ"ב .ועיין בהגהות
והערות (שם ס"ק כו ,בהוצאת שירת דבורה) שכתבו שאפשר לבאר דברי רש"י ברוקק ובלא שם שמים
אף לדעת רבי חנינא .ע"ש.
