Page 151 - Step and repeat document 1
P. 151
תורת חכם 'ז ןמיס -תורה ירבדב תואפרתהל קנא
וכנזכר בפסוק (שמות פרק טו פסוק כו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך,
והאזנת למצוותיו ,ושמרת כל חוקיו ,כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים
עליך ,כי אני ה' רופאך .ועל פי דבריו יש גם להבין שההיתר להגן בדברי תורה
הוא משום שזה גופא דבר מעצמיות התורה ,שלימוד תורה מגן ,כנזכר בפסוק
והאזנת למצוותיו וכו' כל המחלה וכו'.
דעת הרי"ף והרא"ש בפסיקת ההלכה
ד .ולעניין הלכה פסקו הרי"ף (סנהדרין דף כ' .בדפי הרי"ף) והרא"ש (שם פרק חלק סי' ד')
שאסור להתרפאות בדברי תורה וז"ל הרא"ש :והלוחש על המכה ,אמר רבי
יוחנן וברוקק ,לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה .איתמר רב אומר אפילו
נגע צרעת ,ורבי חנינא אומר אפילו ויקרא אל משה .והא דרב פליגא אדרבי יוחנן
דבנגע צרעת לית ביה שם שמים .והלכה כרבי יוחנן דדווקא היכא דמזכיר שם
שמים ,ומיהו איסורא איכא אפילו אינו מזכיר שם שמים ואפילו בלא רקיקה,
כדאיתא בשבועות (טו ,):ריב"ל מסדר להו להני קראי וגאני ,והיכי עביד הכי והאמר
ריב"ל אסור להתרפאות בדברי תורה ,להגן שאני .ואלא כי קאמר אסור דאיכא
מכה ותו לא ,והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא ,הא איתמר עלה
אמר רבי יוחנן ברוקק לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה .והא דאמר בשלהי
במה אישה (שבת ס"ז ).לאישתא צמירתא לימא וירא אליו מלאך ה' וגו' אלמא מותר
להתרפאות בדברי תורה ,אישתא צמירתא חולה שיש בו סכנה הוא .עכ"ל.
נמצא על פי דברי הרי"ף והרא"ש ,דברי תורה מותר להגן בהם מחולי ומצער
ואסור להתרפאות בהם ,ואם מזכיר שם שמים על הרקיקה אין לו חלק
לעוה"ב ובמקום סכנה מותר .ואם מותר במקום סכנה להזכיר שם שמים אף על
הרקיקה עיין לקמן (אות ח').
דעת הרמב"ם
ה .דעת הרמב"ם (פי"א מהלכות ע"ז הלכה יב) וז"ל :הלוחש על המכה וקורא פסוק מן
התורה ,וכן הקורא על התינוק שלא יבעת ,המניח ספר תורה או תפילין על
קטן בשביל שישן ,לא די להם שהם בכלל חברים ומנחשים ,אלא שהם בכלל
הכופרים בתורה ,שהן עושין דברי תורה רפאות הגוף ,ואינן אלא רפאות נפשות
שנאמר ויהיו חיים לנפשך .אבל הבריא שקרא פסוקים או מזמור מתהלים כדי
שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ונזקים ,הרי זה מותר .עכ"ל .ומוכח מדבריו
דפליג ארי"ף והרא"ש וסבר שהמתרפא בדברי תורה הוא בכלל הכופרים "אף בלא