Page 149 - Step and repeat document 1
P. 149
תורת חכם 'ז ןמיס -תורה ירבדב תואפרתהל קמט
ברכות (דף ג' .מדפי הרי"ף אות ג') שכתב לישב בדרך אחרת וז"ל :וכן אם יש עליו
קדחת מותר ללחוש עליו ולהתרפא בד"ת הואיל ואין בו מכה כמו שמבואר בגמרא
(שבת סז ).ע"ש .מבואר מדבריו שמחלק בין מכה לבין חולי בלא מכה ,שדווקא על
המכה אסור לומר פסוקים להתרפא בהם ,אבל חולי בלא מכה מותר לומר פסוקים
להתרפא בהם .אלא שלא פירש טעם בדבר לחלק בין מכה לחולי .ועיין להלן (אות
ז') מה שכתבנו בזה בשם מרן הב"י .וע"ע במהרש"א (שבת שם) ומה שכתבנו בדבריו
להלן (אות יב).
והעולה מכל האמור שבמקום סכנה ופיקוח נפש מותר להתרפאות בדברי תורה,
ועיין לקמן (אות ז').
הטעם שאסור להתרפאות בדברי תורה ואילו להגן מותר
ג .ויש לחקור מדוע נאסר להתרפאות בדברי תורה ,ואילו להגן בדברי תורה מפני
מזיק או מחלה מותר .והנה הרמב"ם (פי"א מהלכות ע"ז הי"ב) כתב וז"ל :הלוחש על
המכה וקורא פסוק מן התורה ,וכן הקורא על התינוק שלא יבעת ,המניח ספר
תורה או תפילין על קטן בשביל שישן ,לא די להם שהם בכלל חברים ומנחשים,
אלא שהם בכלל הכופרים בתורה ,שהן עושין דברי תורה רפאות הגוף ,ואינן אלא
רפאות נפשות שנאמר ויהיו חיים לנפשך .אבל הבריא שקרא פסוקים או מזמור
מתהלים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ונזקים ,הרי זה מותר .עכ"ל.
למדנו מדבריו שמב' טעמים יש לאסור להתרפאות בד"ת .א .שהוא בכלל מנחש
וחובר חבר ,שהרי לוחש פסוקים על המכה ודומה לחובר חבר שהוא לוחש כל מיני
לחשים לרפאות את המכה ,רמב"ם (שם הלכה י' -יא) .ב .טעם נוסף הוא משום שלימוד
התורה הוא רפואת הנפש ולא רפואת הגוף .ונראה לבאר כוונתו על פי דברי
הרמח"ל בדעת תבונות שכתב שה' יתברך שמו לאדם בעולם הזה כדי שיקבל
שכרו על עשייה ולא יקבל בחינם ,ועומק הדברים דע"י לימוד התורה משתלמת
הנפש וזו כוונת הרמב"ם רפואת הנפש ,וע"ע בשמונה פרקים להרמב"ם בהקדמתו
לפרקי אבות מה שכתב בחולי הנפש ורפואתה ,והמתרפא בדברי תורה הרי הוא
מוריד ערך הלימוד שהוא דבר רוחני ,מרפואת הנפש ,לעניינים גשמיים ,לרפואת
הגוף .אומנם הקורא כדי להגן בדברי תורה שלא יבוא לידי חולי וצער מותר .אלא
שצריך להבין דבריו מדוע להגן בד"ת מותר שהוא לכאורה דבר גופני ולא שייך
לענייני הנפש .וי"ל שאומנם לרפא חולי נחשב כפעולה גשמית רפואה לגוף ,אבל
להגן שזכות התורה גורמת שלא יבוא החולי ,זה נחשב כדבר רוחני ולא כרפואת