Page 155 - Step and repeat document 1
P. 155
תורת חכם 'ז ןמיס -תורה ירבדב תואפרתהל קנה
וכן פסק הטור (יו"ד קעט ח' -ט') שאם יש סכנת נפשות הכל מותר .ומרן הב"י (שם ד"ה
ומ"ש ואם יש בו סכנת נפשות) הביא שכ"כ התוספות בשבועות (טו ):והוסיף וז"ל :ואע"פ
שהם לא אמרוה אלא על הא דקאמר אסור להתרפאות בד"ת מזכיר שם שמים
ואינו רוקק איירי משמע לרבנו דכיון דמשום סכנתא שרו לה ,בכל גוונא שרי,
דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ,וכן נראה מדברי רבנו ירוחם דאף במזכיר
שם שמים ורוקק שרי במקום סכנה .עכ"ל .מוכח מדבריו דבמקום סכנה מותר
להתרפאות בד"ת וכן ללחוש על המכה ולקרוא פסוקים אף אם מזכיר שם שמים
על הרקיקה.
ויש להתבונן לכאורה מה התועלת במה שאומר פסוקים על המכה בזמן פיקוח נפש
דמשמע שהפסוקים יכולים לרפאות את המכה .וי"ל דעל פי טעם המהרש"א
הנ"ל (אות ג') ניחא ,משום שיש בדברי תורה כח סגולי שיכול לרפא את המכה כמו
להבדיל הלחש הנאמר על המכה ,ומה שאסור לעשות כן ,הוא משום שמוריד ערך
הדברי תורה ומשווה אותו לשאר תרופות ,והרי ערך התורה גדול יותר שמגן שלא
יבוא לידי חולי ,אבל במקום פיקוח נפש שפיר דמי להשתמש בכח הסגולי שבתורה
שירפא את החולי .אומנם לביאור הרמב"ם (הנ"ל אות ג') שהתורה היא רפואת הנפש
ולא רפואת הגוף צ"ב מה מועיל מה שקורא פסוקים על המכה .ואולי י"ל שלדעת
הרמב"ם אין לומר פסוקים אף במקום פיקוח נפש ואת הסתירה בין הגמרות יתרץ
כדעת השלטי גיבורים (הנ"ל אות ז') אלא דא"כ יתחדש שלדעת הרמב"ם יהיה מותר
לקרוא פסוקים בחולי שאינו מכה וזה קשה לאומרו על פי הטעם שביאר באיסור
קריאת הפסוקים על המכה .עוד י"ל שעושים כן כדי שלא תיטרף דעתו של חולה
כמ"ש הרמב"ם (פי"א מהלכות ע"ז הי"א) גבי הלחש שאע"פ שאינו מועיל ,מ"מ במקום
פיקוח נפש מותר כדי שלא תיטרף דעתו של חולה .עוד י"ל דאף שעיקר הד"ת
הם משום רפואת הנפש ,מ"מ בודאי שיש כח במילים שבהם נברא העולם לרפא,
ולכן במקום פיקוח נפש מותר דאולי יועילו לרפואה .ומכל האמור למדנו שיש
סברא לומר שיש בכח הסגולי של פסוקי התורה לרפא אדם ממחלתו.
דעת מרן הש"ע
ט .ומרן הש"ע (יו"ד סי' קעט ס"ח) כתב וז"ל :הלוחש על המכה או על החולה ורוקק
ואח"כ קורא פסוק מן התורה אין לו חלק לעולם הבא ,ואם אינו רוקק איסורא
מיהא איכא ,ואם יש בו סכנת נפשות הכל מותר (ובסעיף ט') תינוק שנפגע אין קורין
עליו פסוק ואין מניחין עליו ספר תורה (ובס"י) הבריא מותר לקרות פסוקים להגן