Page 158 - Step and repeat document 1
P. 158

‫'ז ןמיס ‪ -‬תורה ירבדב תואפרתהל תורת חכם‬  ‫קנח‬

                  ‫שיש לחלק בין אם מתכוון להירפא בעצם דברי‬
                        ‫התורה לבין אם מכוון לקיים מצוה‬

‫יא‪ .‬והנראה בזה שיש לחלק בין "המשתמש" בדברי תורה לצורך רפואה שאסור‪,‬‬
‫לבין אם לומד תורה לשם מצות תלמוד תורה ורוצה "שזכות" המצוה תעמוד‬
‫לו שמותר‪ .‬דדווקא כשמשתמש בדברי תורה "כלחש" ו"חושב" ש"בכוח הסגולי"‬
‫של התורה ירפא את החולה‪ ,‬הרי זה משתמש בד"ת לרפואת הגוף והרי היא‬
‫רפואת נפשות או שמוריד ערכה כשאר רפואות‪ .‬אבל אם לומד ומכוון לשם מצות‬
‫תלמוד תורה ומכוון להוסיף בזה זכות לחולה בשמים‪ ,‬הרי שאין הוא מתכוון‬
‫להירפא בעצם הד"ת ומותר‪ .‬וזה למעשה טעם ההיתר בנותן צדקה על מנת‬
‫שיחיה בני שביאר הרב אהבת חסד (הנ"ל באות הקודמת) וז"ל‪ :‬והטעם בכל זה מפני‬
‫שבעצם "קיים מצות בוראו" במה שאמר סלע זו לצדקה‪ ,‬ולכן אף שכיון שיהיה‬
‫לו "גם כן הנאה מזה" לא נתבטל המצוה‪ .‬עכ"ל‪ .‬מוכח שכל שמכוון לקיים את‬
‫המצוה מותר לו אף לכוון שתהיה לו הנאה מזה‪ ,‬שמכיוון שעושה רצון ה' אף‬
‫שמכוון גם לשם הנאה הרי זה כעושה שלא לשמה ומותר‪ .‬ולהאמור אם מכוון‬
‫לשם מצות תלמוד תורה ושזכות המצוה תעמוד לחולה מותר‪ .‬ויש להביא ראיה‬
‫לכך מלשון הרמב"ם שכתב וז"ל‪ :‬הלוחש "על המכה" וקורא פסוק מן התורה‪ ,‬וכן‬
‫הקורא "על התינוק" שלא יבעת‪ ,‬המניח ספר תורה או תפילין "על קטן" בשביל‬
‫שישן‪ ,‬וכו'‪ ,‬שהם בכלל הכופרים בתורה‪ ,‬שהן עושין דברי תורה רפאות הגוף‪,‬‬
‫ואינן אלא רפאות נפשות‪ .‬עכ"ל‪ .‬הנה ממה שהביא דוגמא מפסוק שנאמר אחרי‬
‫לחש‪ ,‬וכתב שקורא "על המכה" או "על התינוק" משמע שכוונת הקורא שיועיל‬
‫הפסוק כמו הלחש‪ ,‬ולא מתכוון לקיים בקריאת הפסוק מצות תלמוד תורה‪ ,‬וכן‬
‫ממה שכתב שמניחים הס"ת או התפילין על הקטן והרי לא עושה בהם מצוה‪ ,‬על‬
‫כורחך שמכוון שבכוח הס"ת התפילין וקדושתם תהיה רפואה לחולה‪ ,‬הרי שרוצה‬
‫להתרפאות בעצם הד"ת‪ .‬אלא דיש להעיר על זה מסוף דברי הרמב"ם (שם) שכתב‬
‫וז"ל‪ :‬אבל הבריא שקרא פסוקים או מזמור מתהלים כדי שתגן עליו "זכות‬
‫קריאתן" וינצל מצרות ונזקים‪ ,‬הרי זה מותר‪ .‬עכ"ל‪ .‬משמע לכאורה שמתכוון לשם‬
‫מצוה ומכוון שזכות הקריאה תגן על החולה‪ ,‬ובכל זאת מותר רק להגן‪ ,‬אבל‬
‫להתרפא משמע שאסור אף שמתכוון לשם מצוה‪ .‬וא"כ נמצא שדברי הרמב"ם‬
‫לכאורה סתרי אהדדי‪ ,‬שמתחילת דבריו מוכח שהאיסור הוא דווקא כשקורא‬
‫הפסוקים "על המכה" ולא מכוון לשם מצוה אלא כלחש‪ ,‬וכתבנו לדייק שאם‬
‫יעשה לשם מצוה ויכוון אף לרפואה מותר‪ .‬ואילו מסוף דבריו מוכח איפכא שכתב‬
   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163