Page 160 - Step and repeat document 1
P. 160
'ז ןמיס -תורה ירבדב תואפרתהל תורת חכם קס
רק אם יכוון לשם לימוד וניכר שעושה לשם לימוד אז אפילו אם מכוון גם לשם
רפואה מותר.
5
ראיה שהאיסור הוא רק כשמתכוון לרפואת הגוף בלבד
יב .ויש להביא ראיה דכל שמכוון לשם מצוה ומכוון גם לרפואה שמותר מהגמרא
בעירובין (דף נד ).וז"ל :אמר רבי יהושע בן לוי וכו' חש בראשו יעסוק בתורה
שנאמר כי לווית חן הם לראשך .חש בגרונו יעסוק בתורה שנאמר וענקים
לגרגרותיך .חש במעיו יעסוק בתורה שנאמר רפאות תהי לשרך .חש בעצמותיו
יעסוק בתורה שנאמר ושיקוי לעצמותיך .חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל
בשרו מרפא .ע"כ .ויש להקשות דלכאורה הרי זה מתרפא בד"ת ,והרי רבי יהושע
בן לוי עצמו במסכת שבועות (טו ):אסר זאת כמבואר לעיל באורך .וכבר הרגישו
בזה האחרונים וזה יצא לנו בראשונה המהרש"א בב' מקומות שבעירובין (דף נד).
כתב וז"ל :ולא שייך בזה אסור לאדם להתרפאות בד"ת כדאמרינן בפ"ק דשבועות
וי"ל דהיינו שמתכוון לומר פסוק לרפואה ,אבל דרך לימודו ודאי שרי .עכ"ל.
ונראה לבאר כוונתו ,שהאיסור דווקא כשאומר פסוק וכוונתו רק לשם רפואה
בכה"ג נחשב כמשתמש בד"ת לשם רפואה ואסור .אבל אם לומד כדרך לימודו
ומכוון לקיים מצות תלמוד תורה ,אף שמתכוון שתהיה לו רפואה מותר כל שנעשה
דרך לימוד ,וזה גופא חידשה הגמרא חש בראשו יעסוק בתורה הרי שיש פה כוונה
לרפואה אלא מכיוון שלא נעשה "רק לשם הרפואה" וגם "לא בצורה של לחש"
אלא דרך מצות לימוד מותר .ויש להוסיף לזה דברי המהרש"א שבת (דף סז .ד"ה
לאישתא צמירתא) ובתחילה הביא דברי הרמב"ם בשמונה פרקים דרפואות הנפש הם
כעין רפואות הגופות וכו' ואח"כ הקשה מהחש בראשו יעסוק בתורה והרי אסור
להתרפאות בד"ת ותירץ וז"ל :דוודאי אם אדם לומד משום רפואת הנפש שהיא
התורה וממילא יתרפא גוף החולה ברפואת הנפש שרי ,ולא אסרו להתרפאות בד"ת
אלא בלוחש על המכה ולא נתכוון לרפואת הנפש כלל .וכן משמע בפרק חלק דלא
אסור אלא בלוחש לרפואת הגוף לבד אבל בלימוד לרפואת הנפש מועיל לרפואת
הגוף וכו' .ע"ש .וביאור דברי המהרש"א שתכלית מצות לימוד התורה הוא לרפואת
הנפש ,וכל שמכוון לקיים מצות תלמוד תורה דהיינו לרפואת הנפש ,אף אם מכוון
שדרך זה תהיה רפואה לגוף מותר ,ורק אם מכוון לרפואת הגוף בלבד אסור [ויש
לדייק בדבריו שאם מכוון לשם מצוה מותר אף דרך לחש ויש עוד לעיין בזה].
וע"ע בב"י (או"ח סימן סא ה"ג) בשם מדרש הנעלם וז"ל :פתח רבי יהודה ואמר רפאות
תהי לשרך וכו' התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעוה"ז ובעוה"ב דאמר רבי
