Page 228 - Step and repeat document 1
P. 228
'י ןמיס -םכח דימלתו םכח ראותה תרדגה תורת חכם רכח
ואמר דנפקא מינה למנויה פרנס על הציבור בכל מילי אי באתריה או לריש
מתיבתא כדמסיק .עכ"ל .הא להדיא שלתלמיד חכם יש כמה הגדרות והתלמיד
חכם גמור היינו שבקי בכל הש"ס ועונה בכל מקום6.
חכם ותלמיד חכם דינם שווה לעניין קריעה במועד
ט .ולהאמור תלמיד חכם הראוי למנותו פרנס על הציבור ,צריך שידע להשיב בכל
התלמוד .ולכאורה שווה הוא בידיעת התורה לחכם ,שהרי גם החכם צריך שידע
בכל התלמוד וכנזכר בדברינו לעיל (אות ו') ,אלא שהחכם כבר נסמך אבל בידיעת
התורה הרי הם שווים .ובאמת שבדיני קריעה בחול המועד הושווה דין התלמיד
חכם לדין החכם .ואלו דברי הגמרא במועד קטן (דף כה ).דחכם שמת הכל קרוביו,
וביארו דהכל "כקרוביו" שהכל קורעין עליו ,הכל חולצין עליו וכו' .ומדברי הגמרא
שם מתבאר דבחול המועד אין קורעין ואין חולצין אלא קרוביו של מת [דהיינו על
אביו ואמו ,אחיו ואחותו ,אשתו ,בנו ובתו] וחכם דינו כקרוביו ,ומסקנת הגמרא
סיכם הרא"ש שם וז"ל :בשעת יציאת נשמה ,על כל המתים חייב לקרוע ואפילו
במועד ,אם לא יהיה עובד עבודה זרה או עובר על אחת מכל המצוות להכעיס.
שלא בשעת יציאת נשמה ,על אדם כשר שאינו חשוד על שום עבירה ולא על
ביטול שום מצוה ולא סנו שומעניה חייב לקרוע בין מיתה לקבורה ואפילו במועד.
על חכם ועל תלמיד חכם חייב לקרוע ואפילו בעיר אחרת בהשמועה קרובה
ואפילו במועד וכו' עכ"ל .והעולה מדבריו דדין החכם ודין התלמיד חכם שווים ולכן
.6מיהו לענ"ד יש להעיר בעיקר דברי קודשו של המהרש"א ולומר שלעולם תלמיד חכם הוא
זה שבקי בכל התלמוד ומה שאמרו איזהו ת"ח שמחזירין לו אבידה וכו' הם תנאים נוספים שבאו
להחמיר ולא להקל .שהנה מה שאמרו איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו דבר אבידה בטביעות העין
וכו' כבר כתב מרן הב"י (חו"מ סי' רסב אות כא ד"ה כתוב בהגהות אשירי) שהוא תנאי נוסף לתלמיד חכם
שאינו משנה מדיבורו ותמה על הפוסקים שהשמיטו דין זה ופסק כן להלכה בש"ע (שם) .ומה שכתב
להוכיח מתלמיד חכם שממנים אותו פרנס על הציבור וכו' כבר כתבנו לעיל בדברי רש"י דבעינן
שידע את כל התלמוד אלא שכשעוסק במסכת אחת אינו משיב באחרת וזה למעשה מה שבא רבי
יוחנן לחלק אח"כ בין פרנס באתריה לבין ראש ישיבה .גם מה שרצה לומר דאיזהו תלמיד חכם
שבני עירו מצווים לעשות מלאכתו וכו' י"ל דהוא תלמיד חכם גמור וקמ"ל דרק אם מפקיר נכסיו
אז עושים לו מלאכתו ,אבל אם עוסק במלאכה אין צריך לעשות מלאכתו שכיון שהוא עצמו מבטל
תורתו לפרנסה אין צריכים אחרים לפרנסו .מיהו מתשובת הרא"ש (כלל טו הלכה ח') מוכח שהעיקר
שקובע עיתים לתורה ואין זה תלוי בידיעותיו בתלמוד וע"ע בתשובת התשב"ץ (ח"א סי' קלד) .ומה
שכתב המהרש"א בסוף דבריו שתלמיד חכם גמור הוא מי שבקי בכל התלמוד ויכולים למנותו פרנס
באתריה קשה דהרי להדיא אמרו שמספיק שידע במסכת אחת אם לא שנפרש מה שפירשנו מדברי
רש"י וממילא אין ראייתו השנייה ראיה וצ"ב.
