Page 40 - Step and repeat document 1
P. 40
'א ןמיס -הרות דומלת בויח רדג תורת חכם מ
ששאר העולם הם בגדר אינם עושים רצונו של מקום שנאמר בהם ואספת דגנך
ומקיימים חיוב תלמוד תורה מדין לא ימוש דסגי בק"ש שחרית וערבית .וקשה וכי
מי שאינם עושים רצונו של מקום יפטרו מחובת ושננתם .וצ"ב.
דעת הרדב"ז לחלוק על הר"ן
ט .ובחפשי מצאתי להרדב"ז בתשובה (ח"ג סי' תטז) שהביא דברי הר"ן בנדרים (דף ח).
וז"ל באמצע התשובה :גם בדין השני נ"ל שכל המפרשים חלוקים עליו (על הר"ן)
דסבירא להו "דאין אדם חייב מן התורה ללמוד תמיד" וכן נראה מלשון רש"י ז"ל.
וז"ל רבי אליעזר ממיץ דאי בעי פטר נפשיה וכו' [עיקר הדבר במנחות פרק שתי
הלחם] וא"כ "תלמוד תורה רשות" לפיכך חלה ,וכו'[,דהא אמרינן מה הטבה רשות
וכו' ובהתכלת אמר דאפילו בעידן ריתחא לא ענשינן עליה כשאר עשה] ואי קשיא
מ"מ איכא עשה דולמדתם אותם ושמא האי חלה מדרבנן ולא לחיובי קרבן ביטוי.
ע"כ 6.וז"ל המפרש דאי בעי פטר נפשיה משבועת סיני שחרית וערבית ולאו
מושבע ועומד הוא ומש"ה דאינו מושבע ועומד לשנות לא מסכת ולא פרק חיילה
שבועה עליה לחיוביה משום לא יחל אם עבר עליה .ע"כ .וטעמא שאינו מושבע
ועומד הא אם היה מושבע ועומד אפילו בל יחל ליכא .וז"ל רבנו יונה דאף דקרבן
מחייבים ליה דדבר הרשות הוא דשפיר איתיה בלאו וכן כיון דרשות הוא שיכול
לפטור עצמו בק"ש שחרית וערבית ומיירי כשהזכיר שבועות ע"כ" .הרי לך דס"ל
דקריאת התורה חוץ משחרית וערבית הוי רשות" ולא חיוב כמו שכתב הר"ן ז"ל.
וזה הלשון כתבוהו הרשב"א והריטב"א ז"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל 7,משמע דס"ל לכל הני
רבוותא דלא שאני לן בין מצוה הכתובה בהדיא למצוה דאתיא מדרשה וכו' .עכ"ל
.6דברי רבי אליעזר ממיץ הובאו בשיטה מקובצת (נדרים דף ח ).והשלמתי בסוגרים מרובעים חלק
מהדברים שדילג הרדב"ז.
.7ונלע"ד להביא עוד ראיה מדברי הרא"ש בתשובה (כלל חמשה עשר אות י') שכתב וז"ל :הילכך כל
אדם שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי כגון שיש לו עיתים קבועים ללמודו ואינו מבטלם כלל,
ושאר היום כשהוא "פנוי" שאינו צריך לחזר על מזונותיו הוא חוזר על ספר ולומד ,ואינו מטייל
בשווקים וברחובות אלא כדי להשתכר פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ולא לאצור ולהרבות ממון ,לזה
אני קורא תלמיד חכם וכו' עכ"ל .ויש לדייק בדבריו ממה שכתב שמי שלומד בשעת הפנאי נקרא
ת"ח משמע שאין חובה ללמוד כל היום שאם יש הרי חובה זו על כל אחד ואחד ומדוע קוראו
ת"ח דמשמע שעושה דבר מיוחד שאינו חובה על הכל ,ועוד דמשמע מדבריו שאם עוסק בפרנסה
שלא לצורך פרנסת בני ביתו אלא להרבות ממון אין איסור בדבר וכיצד יתיר לבטל תורה רק כדי
להרבות ממון אלא שודאי שאין חובה ללמוד כל היום.
