Page 54 - Step and repeat document 1
P. 54
'א ןמיס -הרות דומלת בויח רדג תורת חכם נד
קשיא ,דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה ואין שעה שאינו חייב
לעסוק בתורה לא שייך לברך לאחריה .עכ"ל 11.הא להדיא לכאורה שיש חובה
ללמוד בכל זמן ,וכדעת רבי ישמעאל ולא כרשב"י שסבר שאין חובה ללמוד כל
הזמן ושבק"ש שחרית וערבית קיים המצוה .ולפי זה מה שכתב שצריך לקבוע
עיתים לתורה הוא במי שעוסק לפרנסתו וכדי שלא ימשך וכמבואר להלן (ענף ג')12.
דעת הרמ"א והמשנ"ב
כא .ודעת הרמ"א מקורו בהגהות מימוני והביאו בדרכי משה וז"ל :ובשעת הדחק
סומכין אהא דאמר רבי יוחנן (מנחות דף צט ):אפילו לא קרא ק"ש שחרית
וערבית לא ימוש קרינן ביה .עכ"ל .וכן הוא בסמ"ג .ויש להבין מדבריהם שאין
הכרעה ברורה אם הלכה כרבי ישמעאל או כרשב"י ולכן בשעת הדחק יש לסמוך
על דעת רשב"י ומ"מ למדנו מדבריהם שדעת רשב"י שהעיקר הוא ק"ש ודלא
כהר"ן שרצה לחייב בדעת רשב"י לימוד יומם ולילה מדין ושננתם13.
ודעת המשנה ברורה (סי' קנה סק"ד) כדעת הגר"א שעיקר מצות תלמוד תורה אין לה
שיעור וחובה היא כל היום ,כל זמן שיש לו פנאי ,וכדכתיב לא ימוש וכו'.
וכשיש לו פנאי והוא מבטל מלימוד תורה מרצונו הוא קרוב למה שאמרו חז"ל
(סנהדרין דף צט ):על הפסוק כי דבר ה' בזה ,זה שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו
עוסק .ואמרו חז"ל בירושלמי (סוף פ"ט דברכות) ר' חלקיה בשם ר' סימון העושה
תורתו עיתים [ר"ל ,שאינו לומד אלא בעיתות מיוחדות אף שיש לו פנאי ללמוד
יותר] הרי זה מפר הברית וכו' ע"ש .נמצא שדעת המשנ"ב לפסוק כדעת ר'
ישמעאל שיש חובה ללמוד בכל זמן פנוי אלא א"כ עוסק במצוה או לפרנסתו.
והוסיף בביאור הלכה (סי' קנו) שמה שכתב הש"ע שיעסוק לפרנסתו זה נאמר לכלל
העולם שאין כולם יכולים לזכות למדרגה רמה זו להיות עוסקים בתורה
.11עיין לעיל (אות יא) שכן כתבו התוספות במסכת ברכות (דף יא :ד"ה שכבר).
.12וכעת זה חדש נדפס ספר אורחות מרן (עובדות והנהגות ממרן הגר"ע יוסף זצ"ל) שכתב בנו הגר"ד יוסף
שליט"א ושם (ח"ב עמ' תתמג) כתב שמרן זצ"ל היה מעורר ומעודד את הציבור לעסוק בתורה .ואף
לאותם שאינם תלמידי חכמים וקובעים עיתים לתורה היה מעורר ומעודד שצריכים ללמוד תורה
בכל שעה שיש להם פנאי ואינם רשאים לבטל תורה .ע"ש.
.13ועיין בהגהות וחידושים מהגאון בעל מלוא הרועים על מסכת חגיגה (דף יד ).שמשמע מדבריו
שעיקר הדין הוא קביעת עיתים לתורה ועיין בשו"ת שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד (סי' שלט) שנשאל
על דבריו ומה שכתב לבאר בזה.
