Page 141 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 141

‫פרק שניבו־עשר‬  ‫‪140‬‬

‫השומרוני של המוריה בשכם מקל‪ ,‬במובן‪ ,‬הדמיון שבין השם ״מוריה‪ ,,‬לבין‬
        ‫השם ״אלון מורה״‪ ,‬שמו של מקום הפולחן אשר בשכם )בראשית יב‪,‬ו(‪.‬‬

‫כדי לפשט את דברינו נשוב ונסכם עתה את עיקרם‪ :‬ירושלים לא היתה מן‬
‫הערים המקודשות לישראל בתקופה שקדמה לימי דוד‪ .‬בתקופה זו )ימי‬
‫השופטים‪ ,‬שמואל ושאול( עבדו בני ישראל את אלוהיהם בשכם‪ ,‬בבית־אל‪,‬‬
‫בחברון ובדן‪ ,‬ותלו את קדושת המקומות הללו בימים עברו‪ ,‬בימי אבותיהם‪.‬‬
‫לאחר שדוד הופך את ירושלים — מקום נייטרלי שזה עתה כבש אותו —‬
‫לבירתו‪ ,‬ולאחר ששלמה עושה אותה למקום מקדשו‪ ,‬כורכים את קדושתה הן‬
‫בהעלאת הארון‪ ,‬סמל אחדות ישראל ונוכחות ה‪ ,,‬לירושלים‪ ,‬ובעיקר בסיפור‬
‫שרק בשלב מישני החל נושא עליו את קדושת ירושלים‪ :‬מעשה הצלת העם‬
‫כולו מן המגיפה בימי דוד‪ ,‬בונה המזבח במקום‪ .‬מקומו הנוכחי של סיפור גורן‬
‫אתונה בסוף ספר שמואל בא להכין את הקרקע לקראת סיפור בניין המקדש על‬
‫ידי שלמה בספר מלבים‪ ,‬וכן לספר כיצד הוקם והיה המזבח בירושלים‪ ,‬הנזכר‬
‫בבר בפרק הסמוך )מל״א א‪,‬נ־ע(‪ ,‬הוא המזבח שאליו נס אדוניה ואחז בקרניו‪,‬‬

                                              ‫ואליו ינוס גם יואב בן צרויה )שם ב‪,‬כח־לד(‪.‬‬
‫עם פילוג הממלכה‪ ,‬כאשר חוזרים שבטי הצפון לעבוד את אלוהיהם במקדשים‬
‫המקובלים עליהם)עד רצונו של בית דוד המגנה את דרכם(‪ ,‬מתגבשות ביהודה‬
‫מסורות על התקדשותה של ירושלים בימי אברהם‪ ,‬אבי העם כולו‪ ,‬וזאת‬
‫באמצעות שילוב תוספות בסיפורים קיימים‪ ,‬שדבר לא היה להם במקורם עם‬
‫ירושלים‪ .‬בימי שיבת ציון שבה קדושת ירושלים ונתלית בדוד‪ ,‬הן משום הנטייה‬
‫להיבדל מן השומרונים‪ ,‬והן משום השאיפה להוכיח שהר המוריה הוא מקום‬
‫הפולחן שבירושלים‪ ,‬ואין לזהות‪ ,‬חלילה‪ ,‬בין המוריה לבין אלון מורה היא‬

                                                                                                      ‫שבם‪.‬‬
   136   137   138   139   140   141   142   143   144   145   146