Page 35 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 35
פרק שני 34
בה( .מוטיו התחפושת מצוי גם בסיפור על לידת פרץ אבי בית דוד וזרח אחיו.
יהודה ,אבי השבט ,שוכב עם כלתו אך חושב כי עם קדשה הוא מתייחד
)בראשית לח,יד ואילך(;
) (4אפשר שהמסורת כצורתה אכן מתמודדת עם מסורת קדומה שלפיה היה
דוד בנה של אשה אחרת ,עקרה ,ממוצא בלתי מכובד ,שפחה ,שבה חשק ישי.
על אב המקיים יחסים עם אשה בלתי מכובדת ועל המתח המתעורר בין בנה
לשאר בניו של האיש ראה הסיפור על השופט יפתח )שופטים יא,א־ג( .ושוב,
בסופו של דבר דווקא יפתח — הבן הדחוי על ידי אחיו ,המגרשים אותו
ואומרים לו ״לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה״)שם פס ,ב( — הוא
שהופך למנהיג ומושיע .כדי להתמודד עם מסורת משוערת זו מספרת האגדה
כי דוד היה בן אשתו האחת והיחידה של ישי ,אם שאר בניו ,ורק בשל קלות
דעתו של ישי וחשקו בשפחה נולד לו בן אדמוני ,שונה משאר אחיו ,ולפיכך
הורחק הבן משאר בני הבית כדי שלא יוטל דופי במשפחה ,וכך נתעורר המתח
בינו לבין אחיו;
) (5אין להוציא מכלל אפשרות שהמסורת המדרשית באה להתמודד עם טענה
אחרת שהטילה דופי במוצאו של דוד :חשד אשר נחשדה אמו שמא הרתה
לאדם אחר .חשד אשר כזה נתעורר כלפי אמו של מי שנחשב על ידי הנצרות
על צאצאי דוד ,ישוע :״והולדת ישוע המשיח כה היתה .מרים אמו אורשה
ליוסף ובטרם יבוא אליה נמצאת הרה לרוח הקודש .ויוסף בעלה היה איש צדיק
ולא אבה לתיתה לבוז ויאמר בלבו לשלחה בסתר .הוא חושב כזאת והנה
מלאך ה ,נראה אליו בחלום ויאמר יוסף בן דוד אל תירא מכנוס אליך את מרים
אשתך כי אשר הוה בה מרוח הקודש הוא...״)מתי א,יח־ב(.
גם נסיבות הולדתו של שמשון מעוררות חשד; המלאך המבשר לאשת מנוח על
הריונה בא אליה כשהיא לבדה ,ושב ועלה אליה כשהיא בשדה — מקום מועד
לפורענות — באין מנוח אישה עמה )שופטים יג( .המקרא אינו מדבר בגלוי על
חשדו של הבעל ,אך יוספוס עושה זאת בפרפרזה שלו על הסיפור המקראי:
״וכשבא בעלה סיפרה לו מה ששמעה מפי המלאך ופיה מלא תהילה ליופיו
ולקומתו של הבחור ,עד שהלה בקנאתו נפל מחמת התשבחות )האלה( לתוך
פחד גדול ולתוך חשד ,הבא בעקבות רגש כזה .וזו רצתה לגרש את עצבותו
הנואלת של בעלה והתחננה לפני אלוהים שישלח שנית את המלאך ,למען
יוכל גם בעלה לראותו .וכשהיו בפרוור העיר חזר ובא המלאך ,בחסדו של
אלוהים ,ונראה לאשה בשעה שהיתה יחידה ובעלה איננו .וזו ביקשה ממנו
לחכות ,עד שתביא את בעלה .וכשהרשה לה הלכה לחפש את מנוח .וזה ראהו
ולא פסק בכל זאת מחשדו״)קדמוניות היהודים ,ספר חמישי ח ,ג(.
