Page 39 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 39

‫פרק שלישי‬  ‫‪38‬‬

‫תחילה את המלוכה לשלושה עצים פוריים‪ ,‬לזית‪ ,‬לתאנה ולגפן)פם׳ ח־יג(‪ .‬כל‬
‫העצים הפוריים משיבים ברוח דומה‪ ,‬בשאלה ריטורית המדגישה את עיסוקם‬
‫החשוב‪ ,‬המועיל לאלוהים ולחברה גם יחד‪ ,‬לעומת התפלות שבמעשה‬
‫המלוכה‪ .‬לעומתם נוטל על עצמו האטד‪ ,‬שיח קוצני ועקר‪ ,‬את התפקיד‪ .‬האטד‬
‫יכול להציע מעט מאוד‪ :‬״אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם בואו‬
‫חסו בצלי‪) ,,‬פס‪ ,‬טו(‪ ,‬והרי לצילו של שיח נמוך ודל זה אין העצים האחרים‪,‬‬
‫בעלי העלווה העשירה‪ ,‬זקוקים כלל‪ .‬לעומת התועלת האפסית שמציע האטד‬
‫בראשית דבריו‪ ,‬הוא מאיים בנזק כבד על אי־נאמנות‪ ,‬באש שתצא ממנו ותאכל‬
‫אפילו את ארזי הלבנון‪ ,‬ואיום זה אכן יוכל האטד להגשים משום שהוא שיח‬
‫קוצני ויבש‪ .‬טעות גדולה עושים איפוא המבקשים להקים להם ועליהם את‬

                                                                                         ‫מוסד המלוכה‪.‬‬

‫הופעת אבימלך‪ ,‬המוצא את מותו כבזיון גדול — הוא מומת בידי אשה בנשק‬
‫לא נשק‪ ,‬בפלח רכב שהיא משליכה על ראשו)פס‪ ,‬ע( — היא כצל עובר; היחס‬
‫השלילי למלוכה ממשיך עם זאת ללוות את ההיסטוריוגרפיה המקראית בבואנו‬

                                                                  ‫אל מעשה המלכתו של שאול‪.‬‬
‫היוזמה להמלכת מלך היא גם כאן‪ ,‬כבמעשה גדעון‪ ,‬יוזמתו השלילית של העם‪,‬‬
‫הפוזל לצדדים‪ ,‬מחקה את דרכי הגויים ומתבטל בפניהם‪ ,‬וכן מבקשים הם‬
‫משמואל‪ :‬״שימה לנו מלך לשופטנו ככל הגוים‪) ,,‬שמ״א ח‪,‬ה(‪ .‬שמואל אינו‬
‫רואה מקום למלכות אדם‪ :‬״וה‪ ,‬אלהיכם מלככם‪) ,,‬שם יב‪,‬יג(; מלך בשר ודם‬
‫ומלכות שמים אינם עולים בקנה אחד‪ .‬גם ה‪ ,‬עצמו יודע‪ ,‬כי המלכות האנושית‬
‫עלולה לדחוק את רגלי כס מלכותו‪ ,‬וקובע‪ :‬״כי אותי מאסו ממלוך עליהם‪,,‬‬

                                                                                                ‫)שם ח‪,‬ז(‪.‬‬

‫החוק היחיד בתורה הנזקק למוסד המלוכה שותף לידיעה כי הקריאה להמליך‬
‫מלך תבוא מן העם‪ :‬״כי תבוא אל הארץ אשר ה‪ ,‬אלהיך נותן לך וירשתה‬
‫וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי‪) ,,...‬דברים‬
‫יז‪,‬יד(‪ .‬חוק זה בא לעולם כדי להגביל את המלך‪ ,‬לתחום את סמכויותיו‪ ,‬ללמד‬
‫כי חובותיו רבות מזכויותיו‪ ,‬וכי הוא כבול בשלשלאות של איסורים‪ :‬״‪...‬רק לא‬
‫ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס‪ ...‬ולא ירבה לו‬
‫נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד‪) ,,‬פס‪ ,‬טז־יז(‪ .‬חובת החובות‬
‫המוטלת על המלך היא ציות גמור לחוקי התורה‪ :‬״והיה כשבתו על כסא‬
‫ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר‪ ...‬וקרא בו כל ימי חייו למען‬
‫ילמד ליראה את ה‪ ,‬אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החוקים‬
‫האלה לעשותם לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל‪,,‬‬
‫)פס‪ ,‬יח־כ(‪ .‬על פי חוק זה אין המלך מחוקק; החוקים חקוקים בספר התורה‪.‬‬
‫ראוי לציין‪ ,‬כי המקרא כאילו שותף לתפיסתו של חוק זה‪ ,‬שהרי אין לך כמעט‬
   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44