Page 88 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 88

‫א ה ב ת אב ל ב נ י ו ‪87‬‬

‫יד(‪ .‬אמנון מוסיף חטא על פשע ומשלח אותה לאחר מעשה בגסות רוח מעל‬
‫פניו‪ .‬מעשה אמנון בתמר מגלה קירבה ללשון חוק פיתוי הבתולה שבשמות‬
‫בב‪,‬טו־טז וללשון חוק אינוס הבתולה שבדברים בב‪,‬בח‪-‬בט‪ .‬אמנון ביקש לפתות‬
‫את תמר הבתולה; משלא עלה בידו לפתותה‪ ,‬אנסה‪ ,‬ולבסוף אף שילחה מעל‬
‫פניו )ולא לקחה לו לאשה(‪ .‬המילה ״בתולה״ )שמ״ב יג‪,‬יח( מופיעה בשני‬
‫החוקים הנזכרים‪ .‬לדברי תמר ״אל תענני״)יג‪,‬יב( יש להשוות את הביטוי ״תחת‬
‫אשר עינה״ )דברים כב‪,‬בט(‪ ,‬וטרוניית תמר ״אל אודות הרעה הגדולה הזאת‬
‫מאחרת אשר עשית עמי לשלחני״)יג‪,‬טז( מתבארת מלשון אותו חוק ״לא יוכל‬
‫שלחה כל ימיו״)דברים בב‪,‬בט(‪ .‬דומה כי המספר עיצב את סיפורו באופן זה כדי‬
‫שהקורא יחוש בזיקה אל לשון החוקים ויבין כי אמנון חטא ברמיסת שניהם גם‬

                                                                                                        ‫יחד‪.‬‬
‫המספר מביא את הקורא לגנות את אמנון גם על ידי הצגת מעשהו כבבואה‬
‫למנהגה של אשת פוטיפר ביוסף)בראשית לט(‪ .‬הזיקה בין שני הסיפורים ניכרת‬
‫בשל נקודות דמיון רבות‪) :‬ו( שני הקורבנות הם יפי תואר‪ :‬״ויהי יוסף יפה תואר‬
‫ויפה מראה״)לט‪,‬ו(‪ ,‬״ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר״)יג‪,‬א(;)‪ (2‬היוזם‬
‫מביע במפורש את רצונו למשכב‪ .‬בסיפור יוסף — ״ותתפשהו בבגדו לאמור‬
‫שכבה עמי״)לט‪,‬יב; ראה גם פס‪ ,‬ז(‪ ,‬ובסיפור אמנון ותמר — ״ויחזק בה ויאמר‬
‫לה בואי שכבי עמי אחותי״)יג‪,‬יא(‪ .‬הציווי מן השורש שכ״ב ועמו מילת ״עמי״‬
‫אינו מופיע עוד במקרא;)‪ (3‬הקורבן מבהיר מדוע אין דרישת המפתה מהוגנת‪.‬‬
‫יוסף אומר‪ :‬״ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת״ )לט‪,‬ט(‪ ,‬ותמר אומרת‪ :‬״אל‬
‫תעשה את הנבלה הזאת״ )יג‪,‬יב(; )‪ (4‬האנס עושה שימוש במשרתיו‪ .‬אשת‬
‫פוטיפר מספרת־מבשרת למשרתיה על האירוע למען יאמינו לגירסתה )לט‪,‬יד־‬

       ‫טו( ואמנון משתמש במשרתיו כדי להשליך את תמר מעל פניו)יג‪,‬יז־יח(‪.‬‬
‫ועתה נצביע על הקווים המהופכים שבין שני הסיפורים‪ (1):‬אשה היא המפתה‬
‫בסיפור יוסף ואשת פוטיפר‪ ,‬ואילו בסיפור אודות אמנון ותמר המפתה הוא‬
‫איש;)‪ (2‬בבראשית המפתה היא אשה נשואה‪ ,‬ולפיכך אסורים היחסים בינה‬
‫לבין גבר אחר‪ .‬בסיפור אמנון ותמר הגבר והאשה אינם נשואים‪ ,‬ולפיכך אפשרי‬
‫קשר ביניהם )אם כי אך ורק בעקבות נישואין כדת וכדין(;)‪ (3‬נסיונות הפיתוי‬
‫בסיפור בראשית‪ ,‬כולל האחרון שבהם‪ ,‬הם ספונטניים‪ :‬אשת פוטיפר מנצלת‬
‫את המצב ש״אין איש מאנשי הבית שם בבית״)לט‪,‬יא(‪ .‬אמנון‪ ,‬לעומת זאת‪,‬‬
‫מתכנן את האירוע בקפידה‪ ,‬ומשלח את כל עבדיו מזירת הפשע‪ :‬״ויאמר אמנון‬
‫הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו״)יג‪,‬ט(;)‪ (4‬בסיפור הראשון אין כל‬
‫מגע מיני‪ .‬בסיפור השני מתרחש אונס;)‪ (5‬בסיפור יוסף נמלט הגבר‪ ,‬הקורבן‬
‫הפוטנציאלי‪ ,‬״וינוס ויצא החוצה״ )לט‪,‬יב(‪ ,‬והיפוכו של דבר במעשה אמנון‬
‫ותמר‪ :‬אמנון משלח את קורבנו החוצה‪ ,‬לאחר שזו בבר נאנסה‪ :‬״שילחו נא את‬
   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93