Page 92 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 92

‫א ה ב ת אב ל ב נ י ו ‪91‬‬

‫ולשמור על שלימותה; לדכא את המרד אך להגן על המורד‪ .‬אהבת האב גוברת‬
‫איפוא על אחריותו כמלך‪ .‬יואב בן צרויה הוא שמחסל את אבשלום וכך גם‬

                                                                              ‫מביא לקצו של המרד‪.‬‬
‫אות לכך שאהבת דוד לאבשלום משבשת את שיקול דעתו הממלכתי מוצא‬
‫אתה בעיצוב סיפור מות אבשלום כבבואה לסיפור עקידת יצחק‪ .‬שני הסיפורים‪,‬‬
‫זה על בנו של אבי האומה וזה על בנו של אבי השושלת המלכותית‪ ,‬מספרים‬
‫באהבתו היתרה של אב לבנו‪ ,‬והם דומים זה לזה עד מאוד‪ ,‬אף כי מהופכים‪:‬‬
‫)ו( אברהם שנדרש להקריב את בנו ועמד בנסיון‪ ,‬זוכה שנותר בנו בחיים‪ .‬דוד‪,‬‬
‫שצריך היה לבכר את מות בנו המורד למען אחדות העם ומניעת שפיכות‬
‫דמים‪ ,‬ראה בשמירת חיי בנו מטרה עליונה — ובנו נרצח;)‪ (2‬לאברהם אומר‬
‫איפוא ה ‪ : ,‬״יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשבת את בנך‪...‬׳‪) ,‬בראשית‬
‫כב‪,‬טז(‪ .‬ודוד‪ ,‬לעומתו‪ ,‬ביקש לחשוך את בנו אך יואב הרגו ועשה את שחייב‬
‫היה המלך לעשות — לחשוך את העם‪ .‬כך‪ :‬״ויתקע יואב בשופר וישב העם‬
‫מרדוף אחרי ישראל כי חשך יואב את העם‪) ,,‬שמ‪,,‬ב יח‪,‬טז(;)‪ (3‬אברהם היה נכון‬
‫להרוג את בנו והי הוא שעצר בעדו במילים ״אל תשלח ידך אל הנער‪) ,,...‬בב‪,‬יב(‪,‬‬
‫ואילו החייל‪ ,‬שנמנע מלהרוג את אבשלום כי חזקה עליו מצוות דוד־האב‪,‬‬
‫אומר‪ :‬״‪...‬לא אשלח ידי אל בן המלך כי באזנינו ציוה המלך‪ ...‬שמרו מי בנער‬
‫באבשלום‪) ,,‬יח‪,‬יב(‪ .‬ובכן‪ ,‬האב שנכון היה לשלוח ידו בבנו — בנו ניצל‪ ,‬ואילו‬
‫האב שציווה כי לא ישלחו יד בבנו — בנו נהרג!)‪ (4‬למי שביקש להקריב את‬
‫בנו‪ ,‬לאברהם‪ ,‬נמצא התחליף לקורבן‪ :‬״ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו‪,,‬‬
‫)בב‪,‬יג(‪ .‬מי שביקש להציל את בנו בכל מחיר ולא זכה שרצונו ייעשה‪ ,‬דוד‪ ,‬רואה‬
‫לאחר מעשה בו עצמו תחליף לקורבן‪ :‬״‪...‬בני בני אבשלום מי יתן מותי אני‬

                                                                ‫תחתיך אבשלום בני בני‪) ,,‬יט‪,‬א(‪.‬‬
‫דמיון בולט במיוחד בין שני הסיפורים ניכר בתמונות הסבך והשובך‪ :‬בסיפור‬
‫העקידה‪ ,‬האייל‪ ,‬התחליף לקורבן הבן האהוב‪ ,‬נאחז בקרניו בסבך)בב‪,‬יג(‪ ,‬ואילו‬
‫בסיפור המרד‪ ,‬הבן האהוב עצמו‪ ,‬הוא שראשו נאחז בשובך האלה )יח‪,‬ט(‪ ,‬ותן‬
‫דעתך גם לדמיון הצלילי שבין ״אייל‪ ,,‬ו״אלה״‪ .‬מעניין עוד לציין‪ ,‬כי תרגום יונתן‬
‫לנביאים מקרב בדרך האסימילציה את לשון מעשה אבשלום ללשון סיפור‬
‫העקידה‪ .‬את המילה ״ויחזק ]ראשו באלה[‪) ,,‬יח‪,‬ט( הוא מתרגם‪ :‬״ואתאחד״‪,‬‬

         ‫כלשון ״נאחז ]בסבך[״)כב‪,‬יג(‪ ,‬המתורגמת כראוי בידי אונקלוס‪ :‬״אחיד״‪.‬‬
‫השוואת שני הסיפורים אינה מחמיאה לדוד‪ :‬אברהם המנוגב מכל אנוכיות‬
‫ונענה לצו העליון — אין בנו ניטל ממנו‪ ,‬ואילו דוד שאהבתו לבנו גוברת על‬

                                                      ‫נאמנותו לשליחותו כמלך — בנו ימות‪.‬‬
‫עם מות אבשלום תגיע אל אביו הבשורה המרה על מותו באופן שיזכיר את‬
‫הבשורה על מות אמנון בכורו‪ :‬אז כעתה ניצב צופה‪ ,‬הנושא את עיניו ורואה‬
   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97