Page 89 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 89

‫פרק שביעי‬  ‫‪88‬‬

‫זאת מעלי החוצה ונעול הדלת אחריה‪ ...‬ויוצא אותה משרתו החוץ‪...‬״)יג‪,‬יז־‬
‫יח(; )‪ (6‬בגדו של יוסף‪ ,‬הנותר בבית המפתה‪ ,‬ישמש בעדות ל״פשעו״‪:‬‬
‫״ותתפשהו בבגדו‪ ...‬ויעזב בגדו בידה וינוס ויצא החוצה‪ .‬ויהי כראותה כי עזב‬
‫בגדו בידה‪ ...‬ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם‪ ...‬ויעזוב בגדו אצלי‪ ...‬ותנח בגדו‬
‫אצלה עד בוא אדוניו אל ביתו‪ .‬ותדבר אליו‪ ...‬ויעזוב בגדו אצלי‪...‬״)לט‪,‬יב־יח(‪.‬‬
‫בגדה של תמר אכן מעיד על חטאו של המפתה־האנס‪ :‬״ועליה כתונת פסים בי‬
‫כן תלבשן בנות המלך הבתולות מעילים‪ ...‬וכתונת הפסים אשר עליה קרעה״‬
‫)יג‪,‬יח־יט(‪ .‬ודוק‪ :‬כתונת פסים אינה נזכרת במקרא אלא בסיפור אונס תמר‬
‫ובמעשה יוסף )לז‪ ,‬פס׳ ג‪,‬בג‪,‬לב(‪ ,‬והיא הזמנה לקורא להיווכח בקשר שבין שתי‬
‫העלילות;)‪ (7‬אשת פוטיפר‪ ,‬המשחקת בהצלחה את תפקיד הקורבן‪ ,‬טוענת כי‬
‫צעקה לעזרה‪ ,‬וכך הצילה את נפשה מאונס‪ :‬״ואקרא בקול גדול״)לט‪,‬יד; ראה‬
‫גם פס׳ טו‪,‬יח(; תמר‪ ,‬הקורבן האמיתי‪ ,‬זועקת לאחר שנאנסה‪ ,‬לאחר שכבר‬
‫הושלכה מביתו של האנס‪ :‬״‪...‬ותלך הלוך וזעקה״ )יג‪,‬יט(; )‪ (8‬יוסף‪ ,‬הקורבן‬
‫הנאשם לכאורה באונס‪ ,‬נענש ומושלך לבית האסורים על ידי בעלה של‬
‫המפתה )לט‪,‬יט־ב(‪ .‬אמנון‪ ,‬האנס‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נותר — ולו לזמן מה — ללא‬
‫עונש‪ .‬אבשלום‪ ,‬אחי תמר‪ ,‬מבקש להרגיע את אחותו‪ :‬״ועתה אחותי החרישי‬
‫אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה‪...‬״)יג‪,‬כ(‪ .‬אף דוד‪ ,‬האב‪ ,‬אינו עושה‬
‫מאומה )פס׳ כא(;)‪ (9‬יוסף משתחרר מכלאו ״מקץ שנתיים ימים״)מא‪,‬א(‪ ,‬ואילו‬
‫אמנון ישלם על פשעו ויומת בידי אבשלום ״ויהי לשנתיים ימים״)יג‪,‬כג(‪ .‬הצירוף‬
‫״שנתים ימים״ מופיע במקרא אך פעם נוספת אחת‪ ,‬אף היא במעשה אבשלום‬

                                                                                                   ‫)יד‪,‬כח(‪.‬‬

‫הקורא‪ ,‬המודע ליחס שבין פשעה של אשת פוטיפר לפשעו של אמנון‪ ,‬יכיר בכך‬
‫שחטאו של האחרון מכריע את הכף‪ :‬אשת פוטיפר נהגה שלא כהלכה בנער‬
‫נוכרי‪ ,‬ואילו אמנון אנס את אחותו‪ ,‬עצמו ובשרו‪ .‬אשת פוטיפר נפלה קורבן‬
‫לתאוותיה‪ ,‬וניצלה את ההזדמנות שנקרתה לידה )העדר משרתיה מן הבית(;‬
‫היא לא תכננה את הפשע‪ .‬אמנון‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬זמם מזימות מתוכננות היטב‬
‫כדי ללכוד את אחותו‪ .‬אשת פוטיפר לא יכולה היתה להשביע את תאוותיה‬
‫ללא חטא‪ ,‬שהרי היתה אשה נשואה‪ ,‬אך אמנון יכול היה לבקש מאביו כי ישיא‬
‫לו את תמר לאשה‪ .‬לאשת פוטיפר לא נותרה ברירה אלא לגולל את האשמה‬
‫על יוסף‪ ,‬אשר בגדו נותר ברשותה‪ ,‬וכך להציל את עצמה מהאשמה אפשרית‬
‫שיעלה כעדה‪ .‬לאמנון לא היתה כל סיבה לנהוג גסות בתמר לאחר שאנסה‬
‫ולהשליכה מביתו ככלי אין חפץ בו‪ .‬אמנון אף לא נתיירא לרגע מתוצאות‬

                                                                                                  ‫מעשהו‪.‬‬
‫תגובת דוד נוכח מעללי בנו בכורו בתמר חמורה לא פחות‪ :‬״והמלך דוד שמע‬
‫את בל הדברים האלה ויחר לו מאוד״)יג‪,‬בא( — שמע‪ ,‬אך לא עשה דבר‪ .‬עקב‬
   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94