Page 93 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 93

‫פרק שביעי‬  ‫‪92‬‬

‫את המבשרים אשר בשורת המוות בפיהם‪ .‬בשני האירועים מרה הבשורה עד‬
‫מאוד‪ ,‬אך מתלווה אליה יסוד של נחמה‪ :‬בראשונה סבר‪ ,‬כאמור‪ ,‬דוד כי בל בניו‬
‫מתו‪ ,‬ונתבדה )יג‪,‬ל(‪ ,‬ואילו בשנייה מוצאת הקינה המרה את איזונה בדברים‬

         ‫״יתבשר אדוני המלך כי שפטך ה‪ ,‬היום מיד כל הקמים עליך‪) ,,‬יח‪,‬לא(‪.‬‬
‫הן לאחר רצח אמנון בידי אבשלום והן לאחר הריגת אבשלום בידי יואב מודע‬
‫יואב לעוצמת רגשותיו של המלך כלפי בנו אבשלום‪ .‬בראשונה התאמץ להשיב‬
‫את נידחו של המלך אליו‪ ,‬ובשנייה הוא כופה על מלכו להתעשת‪ ,‬לגבור על‬
‫צערו ולהראות פניו לנאמנים לו‪ :‬״הובשת היום את פני כל עבדיך הממלטים‬
‫את נפשך היום ואת נפש בניך ובנותיך ונפש נשיך ונפש פילגשיך‪ .‬לאהבה את‬
‫שונאיך ולשנוא את אוהביך‪ ...‬כי ידעתי היום כי לו אבשלום חי וכולנו היום‬

                                                  ‫מתים כי אז ישר בעיניך‪...‬״)שמ״ב יט‪,‬ו־ז(‪.‬‬

‫לאחר מות אבשלום נפתחה לכאורה הדרך בפני אדוניה‪ ,‬הבא בתור ברשימת‬
‫בני דוד‪ ,‬אל כס המלוכה‪ ,‬אך גם לו אצה הדרך‪ ,‬כפי שכבר תיארנו לעיל בפרק‬
‫ראשון‪ .‬הכתוב המשוחזר לעיל מן היוונית‪ ,‬ולא עצב את רוח אמנון‪...‬״‪ ,‬מזכיר‬
‫את יחסו של דוד לאדוניה‪ :‬״ולא עצבו אביו מימיו לאמור מדוע ככה עשית״‬
‫)מל״א א‪,‬ו(‪ ,‬ובשני המצבים גוררת חולשתו המדהימה של דוד כלפי בניו‬
‫תוצאות הרות אסון‪ .‬אדוניה‪ ,‬באבשלום‪ ,‬מתנשא למלוך )מל״א א‪,‬ה(‪ ,‬ואף‬
‫ממליך עצמו‪ .‬המחבר מדגיש כי אדוניה נולד אחרי אבשלום)שם‪ ,‬פס‪ ,‬ו(‪ ,‬כמוהו‬
‫הוא ״טוב תאר מאוד״)שם( וכמותו‪ ,‬גם לו‪ ,‬״רכב ופרשים וחמישים איש רצים‬
‫לפניו״)פס‪ ,‬ה(‪ .‬כשם שהאב‪ ,‬דוד‪ ,‬אינו למד ממשגי עצמו ואינו מכהה בבניו‪ ,‬כן‬
‫חוזרים בניו איש על שגיאות רעהו‪ .‬חוסר היכולת להפיק לקח‪ ,‬להימנע מנפילה‬

         ‫חוזרת אל מעמקי אותו בור יקוש‪ ,‬היא היסוד הטראגי בחיי דוד וביתו‪.‬‬
‫כשם שבראש פרשת מרד אבשלום מצינו רמז לבאות — תיאור יופיו ושערו‬
‫השופע אשר יביא עליו את קצו המר — כך ניצבים בראש מעשה אדוניה‬
‫הכתובים על אבישג השונמית‪ ,‬יופיה )פס‪ ,‬ד( וציון הפרט היבש‪ ,‬לכאורה‪,‬‬
‫שהמלך לא ידעה )שם(‪ .‬מידע זה הוא היסוד לבקשתו של אדוניה מאחיו‬
‫שלמה‪ ,‬היושב על כס אביו‪ ,‬כי יתעה לו)מל״א ב‪,‬יג ואילך(‪ .‬שלמה כבר גילה‬
‫נדיבות לב של מנצחים ונתן לאדוניה את חייו במתנה‪ .‬תיאבונו של אדוניה‬
‫גובר‪ ,‬ועתה הוא זומם לזכות באבישג השונמית‪ .‬אדוניה סבור‪ ,‬כי השפעת בת־‬
‫שבע על בנה תדמה להשפעה שהיתה לה על בעלה דוד‪ .‬והנה‪ ,‬זו שפעלה‬
‫בהצלחה עד אדוניה ושלטונו‪ ,‬יוצאת עתה על פי בקשתו להשפיע על בנה‬
‫המלך כי יתן לו את אבישג לאשה‪ .‬השילוב וההמשכיות בין שתי חוליות‬
‫הסיפור מתבטאים הן בדברי אדוניה לבת־שבע והן בתגובתו של שלמה‪ .‬אדוניה‬
‫פותח בעובדה כי זכות המלוכה היתה מלכתחילה שלו; כך הוא מקווה לזכות‬
‫באהדתה של מי שהיתה אחראית לנישולו מן הכתר‪ ,‬ואז הוא שוטח את‬
   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97   98