Page 90 - דוד - מרועה למשיח . יאיר זקוביץ
P. 90
א ה ב ת אב ל ב נ י ו 89
תאונת לבלר נשמט בהמשך משפט שנשתמר בתרגום השבעים ובוולגטה,
ושיעורו בעברית :״ולא עצב את רוח אמנון כי אהבו כי בכורו הוא .,,כיוון שגם
הכתוב הבא )פס ,כב( פותח במילת ״לא /,דלגה עינו של המעתיק מן ,/ולא,,
הראשון אל ״ולא ,,השני ,ונפל מה שביניהם .אם הערנו בפרק הקודם כי סוד
הקלקול ביחסי דוד ונשיו בכך שלא אהבן ,הרי שאת בניו אהב גם אהב ,אלא
שאהבתו להם קלקלה את השורה .העדר תגובה מצד המלך הוא שדוחק את
אבשלום ,אחי תמר ,לפעולה ,לרצח אמנון.
כשם שאמנון עשה בתחבולות כדי ללכוד את תמר ,כן מתחכם אבשלום כדי
להעלות את אמנון ברשתו .אמנון ביקש מן המלך כי תמר תבוא אצלו
להאכילו ,ואילו אבשלום מבקש מדוד )לאחר שהמתין שנתיים ,כדי למנוע כל
חשד ]יג,כג[( ,כי אמנון ושאר בני המלך יצטרפו אליו אל חגיגת הגז ,ושם
הורגים אותו נערי אבשלום כטוב לבו במשתה היין)פס ,כח(.
יונדב בן שמעה ,יועצו של אמנון ,שחלקו גדול בגרימת מותו ,רוחץ בנקיון כפיו;
הוא מנחם את המלך על מות אמנון ,ודומה כי הוא אף מצדיק את הדין על
אבשלום אשר הרגו :״אל יאמר אדוני את כל הנערים בני המלך המיתו כי
אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שומה ,מיום ענותו את תמר אחותו,,...
)פס ,לב( .בעקבות הרצח נאלץ אבשלום להימלט אל בית סבו ,תלמי מלך גשור,
אך שוב תגבר אהבת דוד על זעמו :״ותכל)נפש( דוד המלך לצאת אל אבשלום
כי ניחם על אמנון כי מת,׳)פס ,לט( .דוד אינו מסוגל עם זאת לעשות מאומה;
כאשר נוגע הדבר לביתו ,המלך הוא פאסיבי ,ורק יואב היודע את נפש אדוניו
מוצא את הדרך להשיב את אבשלום מגלותו)שמ״ב י ה א ואילך( .המלך אשר
התיר את שובו של אבשלום עודנו פוסח על שתי הסעיפים ,כפי שניכר מציוויו:
׳ייסוב אל ביתו ופני לא יראה״)פסי כד( .אך לאבשלום חסר המעצורים אצה
הדרך :כדי לשכנע את יואב כי יעשה למענו ויציגנו בפני המלך ,הוא מעלה
באש את שדה יואב .כאשר מתייצב אבשלום בהתערבות יואב לפני מלכו־אביו,
נמס לב דוד ורגשותיו גואים :״וישק המלך לאבשלום״)פסי לג(.
דוד אוהב את אבשלום בנו ,אך אבשלום אינו משיב לדוד באותה מטבע ואינו
נושק לו תחת נשיקתו .אבשלום לא רצה לפגוש באביו; כל רצונו היה לפגוש
במלך ,כדי לזכות במחילה ובהכרה כי הוא הוא יורש הכס המלכותי.
בשוב אבשלום מגלותו מעיד הכתוב כי ״באבשלום לא היה איש יפה בכל
ישראל להלל מאוד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום) ,,יד,כה( .ציון יופיו של
אבשלום מזכיר לנו את תיאורי גופם המפורטים של האוהבים בשיר השירים,
תיאורים היורדים מן הראש ועד הרגליים )או עולים מן הרגליים ועד הראש(,
כגון סיום תיאור גוף הרעיה בשיר השירים ד,ז :״כולך יפה רעייתי ומום אין בך.,
אלא מאי? הסיפור ,כדרכו ,נמנע מתיאור מפורט ומציין על־דרך המריסמוס את
