Page 63 - שלמה מלכו, חייו ומותו של משיח בן יוסף / מוטי בנמלך
P. 63
פרק ב 61
עיסוקו הנרחב של לעמליין במאגיה קשור באופן הדוק לדימוי שלו כבעל יכולת נבואית.
באחד החזונות שראה מנתה בפניו התפילה — אשר התגלתה לו כ"אשה יפה להלל" והנחתה
אותו לאורך המראה — את התכנים השונים של לימוד התורה ואת האנשים שלהם מכוונים
תכנים אלו .על פי התפילה כל אדם צריך להתמחות בתכנים המתאימים לעיסוקו :הלכות
איסור והיתר נועדו לטבחים ,הלכות נזיקין לדיינים ,הלכות שעטנז לחייטים ,הלכות זרעים
לכפריים וכן הלאה — “אבל הלכות לידע שהכל ברא ,מלאכת צדיקים המקובלים באמתות
ברורה .כי הם אם (כך במקור ,צ"ל עם) המלך במלאכתיו יודעים אותו וסדר משרתיו.
והם מוכנים למשמעתו ,והמלך מלבישם בגדי תפארתו ,וזהו רוח הקודש" 47.תפיסתו של
לעמליין ,כפי שהיא עולה כאן ,היא כי על המקובלים לעסוק ב"הלכות לידע שהכל ברא",
שכן הלכות אלו נוגעות לעיסוקם המרכזי של המקובלים — השראת רוח הקודש עליהם.
ואכן ,באיגרת ההגנה עליו שהזכרתי אותה לעיל ,יש התייחסות נרחבת לטענות שלפיהן
לעמליין הציג עצמו כנביא; ידיעות דומות מופיעות במקורות נוספים בעיקר מקורות
המתארים את פעילותו המשיחית :יוסף הכהן מספר כי “נהרו אליו היהודים ויאמרו אך
נביא הוא" ,וגדליה אבן יחיא מתאר אותו כמי “שעשה עצמו נביא" ,תיאור שאחר כך
העתיקו אותו ר' מרדכי דאטו ,ר' יעקב קיצינגון ור' יוסף סמברי .גם בכתבי היד שבהם
הועתקו התקפותיו של ר' יוסף אבן שרגא נגד לעמליין מוצמד לשמו התואר “המתנבא"48.
לעמליין עצמו ,באיגרתו השנייה למשה חפץ ,חתם בשם “משרתך איש המנגן" 49,ברמזו,
אולי ,למנגן אשר עורר את רוח הנבואה באלישע50.
אשר לעמליין נתפס בציבור היהודי ומחוצה לו ,וככל הנראה אף הציג את עצמו כבעל
יכולת מאגית ובעיקר נבואית ,אולם טיבה של פעילותו המשיחית והשילוב בינה לבין
דימויו כנביא אינם ברורים .באזכורים של פעילותו המשיחית במקורות יהודיים 51ונוצריים
קופפר ,חזיונותיו ,עמ' .404 47
מרקס ,משיח השקר ,עמ' .137 48
49
קופפר ,חזיונותיו ,עמ' .423 5 0
מלכים ב ג טו .לעמליין כבר רמז לפרשיה זו באיגרתו הראשונה לחפץ ,שם ציטט את דבריו של 5 1
אלישע עצמו "לולי פני יהושפט אני נושא" (שם שם יד) .יתכן שלעמליין רומז שם לדברי המדרש
על יהושפט אשר אמר שירה והקב"ה נלחם עבורו באויביו (ראו זוהר ,פרשת מקץ קצח ע"ב,
והשוו מדרש תהלים יח ט [מהד' בובר ,ע ע"א]) ובכך אפיין את עצמו כמי שעוסק בקירוב הגאולה
בעזרת הדיבור או השירה בניגוד לדוד ואסא ,הנזכרים במאמר הזוהר שם אשר רדפו את אויביהם,
ובניגוד לחזקיהו אשר אפילו לא אמר שירה .אם השערה זו נכונה ,זו דוגמה יחידה לשימוש של
לעמליין בזוהר בניגוד לעמדה המקובלת שלפיה הוא התעלם לחלוטין מחיבור זה.
הכהן ,דברי הימים ,דף נג ע"ב; אבן יחיא ,שלשלת הקבלה ,עמ' קג; גאנז ,צמח דוד ,עמ' .137
שמעה של התעוררות זו בא גם במקורות נוספים ,עבריים וזרים ,מן התקופה .אברהם פאריצול
מזכיר אותה בחיבורו הפולמוסי "מגן אברהם"; היא נזכרת בספרו של ר' מרדכי דאטו "מגדל
דוד" ,שהתחבר באמצע המאה השש עשרה (ראו תשבי ,משיחיות ,עמ' 73ובהערה 226שם);
בפירוש להגדה של פסח שהתחבר בשלהי המאה (ראו תמר ,על ר' אשר מלעמלן ,עמ' ,401-399
וביתר הרחבה תמר ,חישובי הקץ ,עמ' תתקלא-תתקלה); ובכרוניקה עברית מפראג מן המאה
השבע עשרה (ראו דוד ,כרוניקה עברית ,עמ' .)5
