Page 148 - GQ 12
P. 148
146ףרצו יהרא
מעטות וספורות לצורך מטרה מסוימת, ואלאתאן פלם תעלם ולא תלקן
שאותה נזכיר כשנפרש את הסיפור. ואנמא כאן ד'לך פיהא איה' ומעג'זה'.
עלי מא קלנא ואיצ'א פאנה אנמא
לעומת זאת ,הדיבור האנושי קבוע כאן כלאם קליל ואלפאץ' יסירה'
ואינו משתנה .כמו כן ,האנשים בוחרים לעלה' מא וסנד'כרהא פי מוצ'עהא
לדבר ,מדברים כשהם רוצים ומפסיקים
כשהם רוצים ,ואילו היה דיבורם דומה וכלאם אלנאס דאים עלי חאל
לדיבורה של האתון הוא לא היה מתנהל ואחדה' ואיצ'א פלאן אלנאס
לפי רצונם ,וזה נחשב לכפייה (=כלומר, מכ'תארין לכלאמהם יתכלמו אד'א
האל קובע את מעשי האדם ואין לאדם אחבו וימסכו אד'א אחבו פלו כאן
רצון חופשי) .וכבר ביארנו במבוא לספר כלאמהם סבילה כלאם אלאתאן לם
שרעיון הכפייה אינו אפשרי ,והראינו יאתי באראדתהם והד'א אלכלאם
שרעיון זה מוביל בהכרח לטענה ידכ'ל פי אלג'בר וקד ביננא בטלאן
אלקול באלג'בר פי אול אלכתאב
שאלוהים עושה עוול. ואורינא אן אלקול בה יוג'ב תג'ויר
אלבארי ג'ל ועז.
קשה להניח שהטרידה את קרקסאני השאלה כיצד דיברה אתונו של בלעם מבלי
שאף אחד לימד אותה לדבר .דיבורה מוצג בתורה כתוצאה של פעולת האל,
'ויפתח ה' את פי האתון' (במדבר כב ,כח) ,ולכן סיפור זה יכול להתפרש דווקא
כראיה לכך שהאל הוא יוצר השפה והוא לימד את בני האדם לדבר ,כפי שלימד
את האתון .נראה שמפריעה לקרקסאני העובדה שחיה ,כלומר יצור חסר תבונה,
מדברת .הוא מדגיש שיש הבדל גדול בין הקולות שמשמיעות חיות לבין הדיבור
האנושי .הוא רוצה לדחות כנראה את הדעה שהדיבור האנושי התפתח מקולות
טבעיים ,כמו הרעמים ,צלילי הרוח והמים וקולות החיות 46.את הדעה הזאת
מזכיר אבן ג'ני .אמנם אבן ג'ני לא אימץ אותה אך גם לא שלל אותה וקבע
שהיא אפשרית 47.סביר להניח שקרקסאני הכיר דעה זו ממקורות אחרים ולא
מאבן ג'ני ,כי השפעתו של אבן ג'ני אינה ניכרת בהשקפותיו של קרקסאני על
התפתחות הלשון .אף יש לזכור ,שאמנם אין אנו יודעים את שנת מותו המדויקת
46דעה זו מקורה בפילוסופיה היוונית ,בהגותו של אפיקורוס .ראו :וולפסון (לעיל ,הערה ,)6עמ' .43
4 7אבן ג'ני (לעיל ,הערה ,)18עמ' .98
S. Poznanski, The Karaite Literary Opponents of Saadiah Gaon, London 1908, p. 8 48
