Page 124 - תאטרון 34

‫הצגה‪ ,‬כשם שהם מסוגלים להפעיל את הדמיון שלהם ולהזדהות עם הדמויות שעל הבמה‪ .‬כותבת‬
‫גולדברג במאמרה "הילדים והתיאטרון"‪ ,‬שראה־אור בבמות‪:7‬‬

‫"כל מי ששיחקה לו פעם השעה לשבת באולם של תיאטרון בהצגה של ילדים‪ ,‬יודע מה רב העונג‬
‫לדבר אל הקהל העירני והנלהב הזה‪ ,‬התמים‪ ,‬המאמין בלב שלם לכל המתרחש על הבמה‪ ...‬זהו‬
‫קהל שותף‪ ,‬שאין כמוהו להזכיר לנו‪ ,‬למבוגרים המפוכחים‪ ,‬הביקורתיים יתר על המידה‪ ,‬את חסד‬
‫נעוריו של התיאטרון בכלל‪ ,‬ואת אותם הימים הטובים בתקופות הגדולות של התיאטרון‪ ,‬כשקהל‬
‫בני העם היה נכון לקבל את העלילה כפשוטה‪ ,‬לשנוא את הרשעים ולאהוב את הטובים והחסידים‬
‫ולהוסיף מדימיונו על קסמי הבמה‪ ...‬התיאטרון הוא האלמנט הטבעי של הילד‪...‬כל ילד חי את רוב‬
‫ימיו בעולם הקרוב קירבה טבעית לתיאטרון‪ .‬באותה מידה עצמה שהילד נכון 'להציג' בכל עת‬
‫ובכל שעה‪ ,‬כן נכון הוא להיות גם הצופה בהצגה‪ ,‬צופה בעל חוש יוצא מגדר הרגיל לכל רמז ולו‬
‫גם למופשט ביותר בעינינו; וממש כאשר רואה הילד בשורה של כסאות שהעמידום בחצר ‪-‬‬
‫שורת קרונות של רכבת‪ ,‬כן מוכן ומזומן הוא לראות את הבמה באדם המהלך על שתיים‬
‫ושהדביק לעצמו זנב ואוזניים ‪ -‬כלב או זאב או סוס‪ ,‬אם רק יכריז על כך‪ .‬רק תנאי במשחק‪,‬‬
‫היינו‪ ,‬הקו הכללי של העלילה והדמויות צריך להיות מוכן מראש; את השאר יוסיף וימלא הילד‬
‫בעזרת דימיונו וההצגה 'תלך' כמו שאומרים מאליה‪ .‬ככל שמשכללים המציגים על הבמה את‬
‫הפרטים הנטורליסטיים‪ ,‬ככל שמתקרבים הם יותר לאותו צד חיצוני של החיים‪ ,‬העושה את‬
‫הבמה דומה למה שרואה הילד יום־יום סביבו‪ ,‬כך הולך ופוחת התענוג האמיתי של החוויה‬
‫האמנותית ומפנה את מקומו למשהו אחר‪ ,‬להזדהות גמורה עם מציאות מזויפת‪ ,‬הפוטרת את קהל‬
‫הצופים )ילדים‪ ,‬במקרה שלנו( משיתוף פעולה חי וער של דימיונות )הדימיון של הנותן מעל‬
‫קרשי הבמה והדימיון של המקבל שבקהל הצופים(‪...‬דווקא לילד יש די כוח ומרץ נפשי שאפשר‬
‫להפנותו אל תחומי היצירה‪ ,‬לשיתוף ביצירה; וזו דרך לא לשכלול הטעם בלבד‪ ,‬אלא ההכשרה‬
‫הטובה ביותר ליחס חיוני ועירני אל החיים‪ ,‬כי הרי היחס החי אל האמנות הוא גם היחס החי אל‬
‫החיים‪ ...‬ודווקא על שום כך‪ ,‬מתוך היחס אל עתידנו‪ ,‬שאותו יקבע זה שליבו פתוח וער‪ ,‬צריכים‬
‫היינו אנחנו בארץ לשקוד ביתר מרץ על קיום מתמיד של תיאטרון ילדים טוב‪ ,‬תיאטרון ילדים‬
‫הראוי לשמו בצורותיו השונות )תיאטרון לילדים‪ ,‬תיאטרון של ילדים‪ ,‬תיאטרון בובות(‪ ,‬אשר‬
‫החומר הניתן בו ישמש לפיתוח הטעם וכוח היצירה ויתחרה בכוח השפעתו ההרסני של‬

‫הקולנוע‪."...‬‬

‫במאמר אחר שכתבה לאה גולדברג‪" ,‬דו־שיח על בעיות החינוך בתיאטרון"‪ 8,‬היא שבה ומטפלת בבעיות‬
‫החינוך בתיאטרון‪ .‬לדעתה‪ ,‬תיאטרון אם תיאטרון טוב הוא‪ ,‬תמיד יטפל בשאלות חינוך‪ ,‬והוא יעשה זאת‬

‫בדרכיו־שלו‪ .‬כי התיאטרון‪ ,‬שלא כמו אמנויות אחרות‪ ,‬כמו‬

‫‪ 7‬במות‪ ,‬רבעון לתיאטרון ואמנות‪ ,‬חוברת ג‪-‬ד‪ 1953 ,‬עמ' ‪.238‬‬
‫‪ 8‬לאה גולדברג‪" ,‬דו‪-‬שיח על בעיות החינוך בתיאטרון" אפיקים‪ ,‬חוברת א'‪.1943 ,‬‬

‫‪ 122‬גליון ‪34‬‬