Page 124 - תאטרון 34
P. 124
הצגה ,כשם שהם מסוגלים להפעיל את הדמיון שלהם ולהזדהות עם הדמויות שעל הבמה .כותבת
גולדברג במאמרה "הילדים והתיאטרון" ,שראה־אור בבמות:7
"כל מי ששיחקה לו פעם השעה לשבת באולם של תיאטרון בהצגה של ילדים ,יודע מה רב העונג
לדבר אל הקהל העירני והנלהב הזה ,התמים ,המאמין בלב שלם לכל המתרחש על הבמה ...זהו
קהל שותף ,שאין כמוהו להזכיר לנו ,למבוגרים המפוכחים ,הביקורתיים יתר על המידה ,את חסד
נעוריו של התיאטרון בכלל ,ואת אותם הימים הטובים בתקופות הגדולות של התיאטרון ,כשקהל
בני העם היה נכון לקבל את העלילה כפשוטה ,לשנוא את הרשעים ולאהוב את הטובים והחסידים
ולהוסיף מדימיונו על קסמי הבמה ...התיאטרון הוא האלמנט הטבעי של הילד...כל ילד חי את רוב
ימיו בעולם הקרוב קירבה טבעית לתיאטרון .באותה מידה עצמה שהילד נכון 'להציג' בכל עת
ובכל שעה ,כן נכון הוא להיות גם הצופה בהצגה ,צופה בעל חוש יוצא מגדר הרגיל לכל רמז ולו
גם למופשט ביותר בעינינו; וממש כאשר רואה הילד בשורה של כסאות שהעמידום בחצר -
שורת קרונות של רכבת ,כן מוכן ומזומן הוא לראות את הבמה באדם המהלך על שתיים
ושהדביק לעצמו זנב ואוזניים -כלב או זאב או סוס ,אם רק יכריז על כך .רק תנאי במשחק,
היינו ,הקו הכללי של העלילה והדמויות צריך להיות מוכן מראש; את השאר יוסיף וימלא הילד
בעזרת דימיונו וההצגה 'תלך' כמו שאומרים מאליה .ככל שמשכללים המציגים על הבמה את
הפרטים הנטורליסטיים ,ככל שמתקרבים הם יותר לאותו צד חיצוני של החיים ,העושה את
הבמה דומה למה שרואה הילד יום־יום סביבו ,כך הולך ופוחת התענוג האמיתי של החוויה
האמנותית ומפנה את מקומו למשהו אחר ,להזדהות גמורה עם מציאות מזויפת ,הפוטרת את קהל
הצופים )ילדים ,במקרה שלנו( משיתוף פעולה חי וער של דימיונות )הדימיון של הנותן מעל
קרשי הבמה והדימיון של המקבל שבקהל הצופים(...דווקא לילד יש די כוח ומרץ נפשי שאפשר
להפנותו אל תחומי היצירה ,לשיתוף ביצירה; וזו דרך לא לשכלול הטעם בלבד ,אלא ההכשרה
הטובה ביותר ליחס חיוני ועירני אל החיים ,כי הרי היחס החי אל האמנות הוא גם היחס החי אל
החיים ...ודווקא על שום כך ,מתוך היחס אל עתידנו ,שאותו יקבע זה שליבו פתוח וער ,צריכים
היינו אנחנו בארץ לשקוד ביתר מרץ על קיום מתמיד של תיאטרון ילדים טוב ,תיאטרון ילדים
הראוי לשמו בצורותיו השונות )תיאטרון לילדים ,תיאטרון של ילדים ,תיאטרון בובות( ,אשר
החומר הניתן בו ישמש לפיתוח הטעם וכוח היצירה ויתחרה בכוח השפעתו ההרסני של
הקולנוע."...
במאמר אחר שכתבה לאה גולדברג" ,דו־שיח על בעיות החינוך בתיאטרון" 8,היא שבה ומטפלת בבעיות
החינוך בתיאטרון .לדעתה ,תיאטרון אם תיאטרון טוב הוא ,תמיד יטפל בשאלות חינוך ,והוא יעשה זאת
בדרכיו־שלו .כי התיאטרון ,שלא כמו אמנויות אחרות ,כמו
7במות ,רבעון לתיאטרון ואמנות ,חוברת ג-ד 1953 ,עמ' .238
8לאה גולדברג" ,דו-שיח על בעיות החינוך בתיאטרון" אפיקים ,חוברת א'.1943 ,
122גליון 34