Page 125 - תאטרון 34

‫לקראת פרסום‬

‫לאה גולדברג אליעזר אנסקי‬

‫המוסיקה‪ ,‬משקף את החיים‪ ,‬לעתים אף מבקר תופעות מוכרות מהחיים‪ ,‬אף מחיי הנפש של‬
‫הילד‪ .‬אלא שכאן נדרשת התאמה בין הדרמה שמועלית על הבמה למציאות החיים‪ .‬אם ההצגה‬
‫נסבה סביב בעיה כלשהי של הילד או המתבגר‪ ,‬מוזר הדבר שמבוגר ישחק את התפקיד‪,‬‬
‫וקושי טכני אובייקטיבי יהיה לו לעצב את הדמות באופן טבעי‪ .‬עם זאת‪ ,‬העלאת ילדים על‬
‫הבמה לא תמיד ברוכה היא; הילדים עשויים לפתח תופעות "כוכבות"‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬וקהל‬
‫המבקרים עלול להגיב על משחקם של הילדים באופן לא רצוי‪ ,‬פעמים אפילו מעליב‪ ,‬מאידך‬

‫גיסא‪ ,‬ובכל מקרה הדבר ישאיר את רישומו בנפשו של הילד המשחק‪.‬‬
‫משתמע מדבריה של לאה גולדברג‪ ,‬שהיא מעדיפה למרות הכול תיאטרון לילדים שבו‬
‫מבוגרים משחקים למען ילדים‪ ,‬ובלבד שיהיו מקצועיים וישתדלו לשחק באמינות‪ .‬ואולם‪ ,‬אין‬
‫זה גורע כהוא־זה מחשיבותו של תיאטרון ילדים בעיניה‪ ,‬תיאטרון שיהווה אמצעי חינוכי‪,‬‬

‫שיהווה צינור שדרכו יוכל הילד־התלמיד להתנסות בתהליך היצירה הצרופה‪.‬‬

‫אליעזר אנסקי‬

‫הבמאי אליעזר אנסקי‪ ,‬מייסד תיאטרון במתנו‪ ,‬היה איש תיאטרון בכל רמ"ח איבריו ושס"ה‬
‫גידיו‪ .‬מתוך ניסיונו העשיר פיתח את הגישה המצדדת בהופעת ילדים על במה מקצועית‬
‫למחצה‪ ,‬היינו‪ ,‬הופעה של ילדים לפני קהל רחב‪ .‬לדעת אנסקי‪ ,‬התיאטרון‪ ,‬לבד מהיותו כלי‬
‫חינוכי חשוב‪ ,‬מספק לילד או לנער את אחד הצרכים הטבעיים שלו – המשחק‪ 9.‬הילדים‬

‫‪ 9‬גזיר עיתון דבר‪ ,‬ללא ציון תאריך‪ .‬נמצא בארכיון התיאטרון‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪12334‬‬