Page 127 - תאטרון 34
P. 127
לקראת פרסום
ירלזינהאמיטרתיטקובסקי
במיוןרתשיאתטסרוטןניילסדליבםסלקתייואוכטרטונןגושבל יבלהדיביםמה
פרק ממתותוךךהסהפסרפתריאטהרבויןמילה:דיםהבימושררשאלת שיהורפויעסיבת,ספרשיאופיע
בהוצאת ספרא ואסף
הפצת תורת סטניסלבסקי בארץ־ישראל נעשתה בדומה להפצתה בארצות־הברית .שם ,בין
שנות ה־ 20עד אמצע שנות ה־ 40לפחות ,הופצו רעיונות סטניסלבסקי על־ידי השחקנים
והבמאים הקשורים כך או אחרת לגרופ תיאטר .במקביל ,בארץ־ישראל באותה תקופה,
הופצו רעיונותיו של סטניסלבסקי כמעט אך ורק על־ידי אנשים שחונכו בתיאטרון הבימה.
עד הקמת התיאטרון הקאמרי כמעט לא היה מקור אחר להתפתחות התיאטרון העברי ,למעט
מסורת התיאטרון הרוסי )ובתוכה תורת סטניסלבסקי( ,שהופצה על־ידי חברי הבימה
ובוגריו .לכן ,הדיון בהפצת תורת סטניסלבסקי בארץ אמור להתרכז בשני היבטים (1 :מידת
שליטתם של ראשוני הבימה בעקרונות "התורה"; (2דרכי העברת "התורה" לדורות הבאים
של השחקנים.
לא כל ראשוני הבימה הפנימו את עקרונות תורת סטניסלבסקי במידה שווה .חלקם הוכשרו
בשיעורי המשחק של וכטנגוב ובעבודה אתו על נשף בראשית .שחקנים אלה הכירו את
עקרונות "התורה" מפי המורה ,שנחשב למלמד הטוב מכולם ,טוב אפילו מסטניסלבסקי עצמו.
השחקנים ,שהצטרפו ללהקת הבימה לאחר בכורת נשף בראשית ,הכירו את עקרונות
"התורה" מפי עמיתיהם הוותיקים יותר ,כמו דוד ורדי ומשה הלוי ,בשיעורי סטניסלבסקי
עצמו ותוך כדי חזרות עם תלמידיו כמו יבגני וכטנגוב ,ווכטנג מצ'דילוב ,בוריס ורשילוב,
בוריס סושקביץ' ,אלכסי דיקי ומיכאיל צ'כוב .כפי שהראיתי בפרק על שיעוריו של
סטניסלבסקי בהבימה ,שיעורים אלה הרחיבו אולי את אוסף המונחים של השחקנים ואצל
חלק מהם גם את ההבנה התיאורטית של המונחים ,אך לא הכשירו אותם לשימוש מעשי
בתורתו ,ובמיוחד בטכניקה הפנימית של המשחק המהווה את בסיס "התורה".
הרוב המכריע של השחקנים שהספיקו ללמוד את "התורה" מפי וכטנגוב ,נשרו מהבימה טרם
הגעתה לארץ־ישראל .מכאן ,שלחלק גדול מוותיקי הבימה לא הייתה אפשרות ללמוד לעומק
את תורת המשחק ובמיוחד את חלקה הקשור לעבודה הפנימית של השחקן .הם שיננו את
מונחי "התורה" ,אך לא למדו את משמעותם ולא ידעו להשתמש בהם .המוכשרים ביניהם,
אהרון מסקין ,למשל ,הפגינו מדי פעם במשחקם את ההזדהות העמוקה עם הדמות ואת
הרגשות האותנטיים .אולם ברוב המקרים לא היו אלה גילויי מקצועיות ,אלא ניצוצות של
גיליון 12534
